אגדה עממית מספרת על אחד האלים אשר תכנן להתחתן עם אישה יפהפייה בשם נאיפי, אך היא נמלטה מפניו עם אהובה בן התמותה טארובה בסירת קאנו. ברוב זעמו, חצה האל את הנהר, יצר סדרת מפלים אשר תבטיח את נפילת האוהבים לתהום הנשייה.
זו האמונה העממית מאחורי קבוצת המפלים הגדולים בעולם, הלא הם מפלי איגואסו Iguazú Falls או בספרדית Cataratas del Iguazú, בנהר Iguaçu המהווה את הגבול בין ארגנטינה לברזיל – חלקו ב-Misiones שבארגנטינה וחלקו האחר ב-Paraná אשר בברזיל. זהו אתר התיירות היחיד בעולם, שבו אתם מבקרים בשלוש מדינות בעת ועונה אחת: מהנהר ניתן לצפות בגבולות של שלוש מדינות, ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי.
מופע מפואר זה של הטבע, מפלצת המשתרעת על פני 2.7 קילומטרים עם 275 מפלים, הפרה את דמיונם של המקומיים מאות שנים, מאז התגלה על ידי כובש ספרדי אשר גילה את פרגוואי, במאה ה-16. כך למשל, מחצית מזרימת הנהר נופלת עם 14 מפלים לתוך תהום ארוכה וצרה הנקראת “גרון השטן” Garganta del Diablo ומפלים גדולים נקראים אדם וחווה או “שתי האחיות Salto Dos Hermanas”. השטח כולו מתוחם בפארקים לאומיים שהוגדרו כאתרי מורשת עולמית של אונסק”ו.
מספרים שכאשר הגברת הראשונה של ארצות הברית אלינור רוזוולט ראתה את המפלים, היא קראה “הניאגרה המסכנה שלי” (מפלי איגואסו גבוהים כמעט פי שניים ממפלי הניאגרה ורחבים מהם פי שלושה). יתכן וראיתם צילומים או קראתם על המפלים, אבל כל אלה לא יתנו לכם מושג אמיתי למה מצפה לכם כשתעמדו פנים אל פנים עם מפלי האיגואסו האימתניים, אשר יהפכו אפילו מטיילים תשושים למעריצים אחוזי התלהבות. זה הסוד מאחורי מספר המבקרים העצום באתר, יותר ממיליון בשנה.
כמות המים הנשפכת מהמפלים הללו לנהר האיגואסו בשנייה אחת בלבד – מספיק למילוי חמש בריכות שחייה אולימפיות – במיוחד במהלך החודשים הגשומים של נובמבר עד מרץ.
האתר הענק ממוקם בתוך אחד מיערות הגשם הפנימיים הבודדים שנותרו בדרום אמריקה, יער הגשם האטלנטי, שנשמר בחוכמה על ידי ארגנטינה וברזיל כאחד. הפארקים הלאומיים השופעים והסובטרופיים המקיפים אותו שופעים חיות בר. זהו מקלט ליותר מ-2,000 מיני צמחים, כ-400 מיני ציפורים, 80 סוגי יונקים ואינספור חרקים ומינים חסרי חוליות. לא נדיר להיתקל כאן בדרך למפלים, בטוקנים צבעוניים, קופים ואפילו יגוארים.
גם הפיתוח הסביבתי והתיירותי נעשה פה בחכמה. לעומת היריבים הפופולאריים יותר, מפלי הניאגרה, המוקפים בבתי קזינו, מסעדה מסתובבת וסטארבקס, מפלי איגואסו הם שמורה של טבע טהור.
כשני שלישים מהמפלים ממוקמים בצד הארגנטינאי והוא מציע חוויה קרובה יותר למפלים, עם מסלול הליכה לאורך סדרה של טיילות במראה כפרי. למרות שאתם לא מתקרבים למפלים, הרי שהצד הברזילאי מציע נופים פנורמיים מדהימים שיעמיקו את הערצתכם להודו של המקום. למתלבטים מאיזה צד לצפות במפלים, ארגנטינה או ברזיל, הרי שברור שכדאי לראות את המפלים משני הצדדים – הם שונים אבל יפים ושווים באותה מידה.
כאשר פלא טכנולוגי מחליף פלא טבע
צעד נכון או לא: סכר Itaipu Dam הרס את מפלי Guaira, המפלים הגדולים בעולם – אבל הפך לספק ענק ועיקרי של אנרגיה לשתי מדינות
כ-200 קילומטרים מצפון למפלי האיגואסו המרהיבים, לאורך הגבול בין ברזיל לפרגוואי, היה עוד פלא טבע מרהיב אפילו יותר מהאיגואסו: מפלי Guaíra או שבעה מפלים (Sete Quedas בפורטוגזית) היו סדרה של 18 מפלים עצומים על נהר פארנה. המים הגועשים יצרו רעש מחריש אוזניים שנישא למרחק של 30 ק”מ.
מפלי Guairá Falls (בפורטוגזית Barragem de Itaipu) היו, עד 1982, המפלים הגדולים בעולם בכמות המים שיצרו 18 המפלים שלהם – כפול ממפלי הניאגרה ופי 12 מנפח מפלי ויקטוריה.
הם שצפו על נהר פרנה, לאורך הגבול בין ברזיל לפרגוואי. 18 המפלים חולקו ב-7 קבוצות ומכאן שמם בפורטוגזית (Salto das Sete Quedas), הגדול ביותר שהגיע לגובה של 40 מטר, והרעש שהפיקו נשמע למרחק של 20 קילומטרים.
הסכם בין שתי המדינות ב-1973 לבניית סכר הידרואלקטרי משותף דן את המפלים להיעלם מתחת לאגם המלאכותי שנוצר על ידו. במהלך 9 השנים בהן נבנה הסכר, הגיעו לאתר אלפי תיירים סקרנים, עד שהגשר ממנו צפו באתר התמוטט ו-80 בני אדם טבעו למוות בנהר.
ב-13 באוקטובר 1982, הסכר החל לפעול, שעריו סגרו את מעברי המים וקברו את אחד המופעים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ. תוך 14 ימים מפלי גוארה נעלמו לנצח.
עם זאת, פלא חדש נולד של הנדסת האנוש, הסכר ההידרואלקטרי Itaipu Dam, אחד מ-7 פלאי העולם המודרני. זהו ספק האנרגיה השני בגדלו בעולם. הוא מייצר כמות כה גדולה של אנרגיה, מעבר לצרכים של פרגוואי (הוא מספק בשנה אנרגיה שתספיק לה למשך 12 שנים), שמוכרת את העודפים לברזיל (ומהווים 17% מהאנרגיה שלה), שהייצור שלה אינו מספק.
המלחין האמריקאי פיליפ גלס כתב קנטטה סימפונית בשם איטאיפו, לכבוד המונומנט.
ממשלת ברזיל חיסלה בהמשך גם את הפארק הלאומי מפלי גוארה ופוצצה את הסלעים שנשאו את המפלים, כדי להקל על התנועה במקום ובכך ביטלה את האפשרות לשחזר את המפלים בעתיד. מפלי גוארה היוו מחסום שהפריד בין אזורים אקולוגיים שונים. לאחר שהמפלים נעלמו, מיני בעלי חיים רבים שהוגבלו בעבר לאחד מהאזורים הללו הצליחו לפלוש לאחר ולחסל מינים אחרים שהוכנסו אליהם.