בני הזוג (27) Lucie Davidson ובן זוגה Jerry O'Shea (30), שניהם אקדמאים שעבדו על הדוקטורט שלהם, התגוררו בבית אמו של ג'רי מחוץ ללונדון והבינו שלא יוכלו להרשות לעצמם לרכוש בית באזור ראוי. "הסיכוי היחיד שלנו לגור בלונדון, היה למצוא עצמנו מתגוררים בקופסא ומשלמים עליה משכנתא עד גיל העמידה", אמרו השניים. לעומת זאת, הם גילו שהם כן יכולים לרכוש בית באזורים הכפריים של איטליה, מבלי להעזר במשכנתא ולא רק בית, אלא "חווה שלימה, עמק שלם", הם אומרים.
במאי 2021, הם הצליחו למצוא ב-Le Marche, אזור בחוף האיטלקי המזרחי, סמוך לטוסקנה, מתחם כפרי היסטורי בשם Pitino Agricolo, ששטחו 440 דונם, עליו בית חווה רעוע ומטע זיתים. מחירו היה 200,000 יורו (כ- 800,000 ש”ח). הם התאהבו במקום, מיד ברגע שראו אותו. החווה הייתה בשוק הנדל”ן כבר 30 שנה, מה שעזר לזוג להוריד את מחירה ב-60,000 יורו. הם שילמו מחסכונותיהם 80,000 יורו וכיסו את השאר על ידי מכירת הקמפרון שלהם והלוואה מהוריו של ג’רי. הם קנו את כל המתחם, תמורת 140,000 יורו (כ-560 אלף ש”ח) באוקטובר 2021 ועברו לאיטליה.
בית החווה של בני הזוג היה רעוע, מתפורר, נטול גג ולא ראוי למגורים, מה גם שהיה ללא חשמל ומים זורמים. הם קיבלו מענק כספי מקומי, שנועד לתמיכה בחקלאים צעירים והכשירו את החווה שלהם לייצור חקלאי, כשהם מתגוררים בשכירות בבית סמוך.
בני הזוג הצליחו להשלים את הדוקטורט שלהם, אך הם מתמסרים עתה בעיקר לעבודה בחווה, בייצור שמן זית מהעצים, מלאכה אותה למדו משכניהם ובקטיף לבנדר למכירה. הם מייצרים גם דבש ומגדלים פירות וירקות אצלם בחווה. ככלל, עלויות המחייה באיטליה נמוכות בהרבה מאלה אשר בבריטניה, אך הייצור החקלאי שלהם עדיין לא מצליח לפרנס אותם לגמרי והם משלימים הכנסה ממתן שיעורים פרטיים באמצעי למידה מרחוק.
בריטניה סובלת ממשבר דיור, מחירי הבתים בה מתייקרים בכ-12% מדי שנה ואנשים משלמים פי 9 מהכנסתם השנתית, כדי לרכוש דיור. מצד שני, בני הזוג מספרים שהצעירים באזור מסתכלים עליהם כמשוגעים. למעלה מ-2 מיליון איטלקים צעירים, רבים משכילים ומיומנים, עזבו את המדינה במהלך 15 השנים האחרונות. צעירים בגילאי 15 עד 44, מהווים כיום 33.6% מאוכלוסיית איטליה. בין הסיבות להגירה, מציינים הצעירים את שיעורי האבטלה של צעירים, צמיחה כלכלית נמוכה, בירוקרטיה ושחיתות.
“למרות שהסתבר שהעבודה בחווה קשה למדי, הנופים מסביבנו עוצרים לנו את הנשימה כל יום”, הם אומרים “לא היה אפילו רגע אחד בו חשבנו להתחרט ולחזור ללונדון”.