Gilles Comlanvi Shutterstock

בני הכפר הם הטופינו, אשר התיישבו כאן במאה ה-17 ובנו את הכפר שלהם על האגם, כדי ליצור טריטוריה בטוחה מפולשים ומקלט מסוחרי העבדים, בעיקר כדי להגן על עצמם מפני שבט פון, שמכר בני שבטים אחרים לסוחרי עבדים פורטוגזיים. ב-500 השנים שחלפו מאז, גדל הכפר והתרבות שלו המשיכה לשגשג, במגבלות החיים על האגם.

כל הבתים, בתי המסחר והאוכל של Ganvie בנויים על כלונסאות עץ, כמה מטרים מעל המים, לרבות שוק צף בו מציגות נשות הכפר את מרכולתן. על חלקת אדמה שיובאה על ידי אנשי הכפר בסירות שלהם, נבנה בית הספר של הכפר והם המשיכו לייבא אדמה, לייצור איים מלאכותיים, כדי שיוכלו ליצור גם בית קברות ראוי.
הכפר מתפרנס מתיירות ודייג, שנעשה באמצעות גדרות תת-מימיות העשויות מבמבוק ורשתות. חלק מהכפריים מגדלים גם כמה חיות יבשה מבויתות, החיות על חלקות עשב שצומח במים. ישנן כמה מסעדות לתיירים, המגישות דגים ואורז וכמה חנויות שמוכרות חפצי תיירות.

הכפר הוכר כאתר מורשת תרבותית עולמית על ידי אונסק”ו בשנת 1996 והוא מושך אליו כ-10,000 תיירים מדי שנה, אשר השפיעו על אורח החיים של המקומיים, כך למשל, שיטות הבנייה המסורתיות פינו את מקומן לאלו המודרניות ועדיין, אורח החיים הייחודי של המקומיים בסביבת המים, עדיין מציע שיעורים רבים לעיצוב ערים צפות עתידיות.
הם יצרו מערכת עירונית רגישה למערכת האקולוגית המימית, בנו מבנים באמצעות חומרים ארעיים, השתמשו בחקלאות ימית כאמצעי לתכנון עירוני, וקראו לכפר Ganvie, שפירושו “שרדנו”.

Emily-Jane Proudfoot Shutterstock

בכפר הצף מתגוררים כ-45,000 בני אדם, בלמעלה מ-3,000 בנייני כלונסאות מסוגים שונים, כולל בתים, בנקים, מסעדות, שווקים, בתי מלון, בתי ספר, מרחבים דתיים ועוד. בתי המגורים בנויים מסורתית על כלונסאות עץ, בעוד שמבני ציבור, כמו בתי ספר וחללים דתיים נבנים בשיטות מודרניות של עמודי בטון ובלוקי בטון וחול. הקירות עשויים מבמבוק ודקלים. הגגות מכוסים סכך או, לאחרונה, מוחלפים ביריעות מתכת גליות. מבנים אלו נבנים ומתוחזקים לתוחלת חיים של 15-20 שנה, מה שהופך אותם לארעיים באופיים. המקומיים בוחרים בחומרים שמתפרקים במערכת האקולוגית של המים לאורך זמן ואין להם השפעה שלילית עליהם.

Trevor Kittelty Shutterstock

יתרה מכך, מבני הכלונסאות תוכננו להשלים תכנית עירונית, המורכבת מאיים מלאכותיים קטנים עם חצרות עירוניות, המקשרות בין בתים וכן רחובות מים גדולים, המאפשרים תנועה בקאנו בכל חלקי הכפר. עומק אגם נוקואה הוא רק 1-2 מטרים.
כרי שוניות ודגים מייצגים מערכת חדשנית של חקלאות ימית, שבה משתמשים במנגרובים למשיכת דגים לגידול. מיני מנגרובים מקומיים, כמו כפות דקלים, מעוגנים בקרקעית האגם ומוקפים במקלות במבוק ליצירת כלובים. המנגרובים מתפרקים ויוצרים פלנקטון, בעוד העץ משמש כזרז לצמיחת אצות ומושך דגים. מערכת זו נקראת על ידי המקומיים Acadja והיא נבנית מחדש כל שבועיים כאשר הדגים נאספים מהמים על ידי הדייגים, נבנים מנגרובים חדשים והמגוון הביולוגי המימי של הכפר גדל.
לבתי הכלונסאות מרפסות הפונות לרחוב, מאפשרות חיבור חברתי. הכפר מרגיש פתוח ויש תחושה חזקה של קהילה.