מחוץ לעיר מיניה במצרים, שוכן אחד מבתי הקברות הגדולים בעולם - Zawiyyet al-Mayyiteen, המכונה "עיר המתים" ובתי הקברות בהונג קונג המגיעים עד גובה של 60 קומות.
מחוץ לעיר מיניה במצרים, שוכן אחד מבתי הקברות הגדולים בעולם – Zawiyyet al-Mayyiteen, המכונה “עיר המתים” והמשמש מוסלמים ונוצרים קופטים כאחד. זהו נקרופוליס ענק, עם אינספור כיפות חרוטיות לבנות, עשויות לבני בוץ, המשתרעות עד לנצח, כגלים בים.
לא רבים התיירים העוצרים באל מיניה, בדרכם צפונה מלוקסור לקהיר. רובם טסים או נוסעים ברכבת ישירות ומדלגים על כל מה שבדרך. אל מיניה נמצאת גם באזור שהרשויות המצריות לא ממש רוצות שתיירים יבקרו בו. כל אזור ‘מצרים התיכונה’ לאורך הנילוס בין לוקסור לקהיר, סובל מהתקוממויות איסלמיות, מהומות, מחאות פוליטיות והתנגשויות בין מוסלמים ונוצרים קופטים.
אבל אל מיניה היא עיר ידידותית ומקסימה, עם פארקים שאפשר לטייל בהם על שפת נהר הנילוס. Zawiyet al-Mayyiteen נמצאת במרחק של 7 ק”מ מאל מיניה והוא משתרע לאורך ארבעה קילומטרים.
בתי הקברות בהונג קונג מגיעים עד 60 קומות
הונג קונג נחשבת לאחת הערים בעלות קו רקיע וסכימה אורבנית יוצאי דופן בעולם: גורדי שחקים עכשוויים, מזדקרים בין ההרים והנמל, בתים עתיקים השוכנים בין מבנים עתידניים, אורות ניאון – אך בתוך הארכיטקטורה המופלאה של הונג קונג, הטיפולוגיה המרחבית של המוות, אינה דומה לשום דבר אחר.
במשך חמש שנים, צלם האדריכלות Finbarr Fallon, המועמד לפרס RIBA, תיעד את הקברים הצפופים של הונג קונג, כשהוא מציג את הגיאומטריה הנשגבת של הקבורה שלה בקומות היוצרות הר, בסדרת צילומים שכותרתה “שטח מת”.
“תמיד סקרן אותי איך יכול להיות מעוצב בית קברות ספציפי”, אומר פאלון “בעוד שהמוות הוא אוניברסלי, נוהלי ההנצחה שלו אינם כאלה. מצאתי את זה מרתק, שהצפיפות והאנכיות ממשיכות להיות מאפיין מכונן של המגורים בהונג קונג, הן עבור החיים והן עבור המתים.”
הונג קונג החלה לסבול ממחסור בקרקעות החל מסוף שנות השבעים. בשל כך, אוסרת הממשלה הקמת בתי קברות חדשים אלא להעצים אתרי קבורה ציבוריים המוניים. כך, בתי קברות אלה יכולים להגיע לגובה של עד 60 קומות.
“התמונות של זו לצד זו, מגורים לשתי קבוצות מנוגדות זו לזו – קומות לגובה עבור החיים וקומות לגובה של קברים למתים”, אומר פאלון “מראות דפוסים גיאומטריים שיוצרים שפה חזותית משותפת. שלא במתכוון, המתים מעצבים את הנוף בו החיים ממשיכים להתקיים והם משפיעים יותר על המורפולוגיה העירונית מכפי שעשו זאת בעודם בחיים.”
בתי קברות בטייוואן