בשנת 2023, ממשלת דרום קוריאה נאלצה לנטוש את תוכניותיה להגדיל את שבוע העבודה המקסימלי מ-52 ל-69 שעות, נוכח מחאתם של עובדי דור המילניום וה-Z. המהלך נבע ממחסור בכוח אדם במדינה, הנובע מירידה בשיעור הילודה והזדקנות האוכלוסייה.
קים (45) החל לצלם את הסצנות הללו בשנת 2010, במהלך לימודיו לתואר שני. הפרויקט שלו לקח אותו לבריכת השחייה הפופולרית Jangheung Hanok, עם המים המינרליים שלה על רקע בית קוריאני מסורתי, גבעת האזליאות המלכותית הידועה, פארק מולביט, הכולל שבילי טבע שלווים ואתרי קמפינג שונים בפארקים עירוניים ברחבי הארץ.

הסדרה זיכתה אותו בפרס הגראנד פרי בתחרות הצילום הבינלאומית של טוקיו והיא הוצגה גם בתערוכות בולטות במוזיאון גיונגי לאמנות מודרנית ובמוזיאון סיאול לאמנות.
בקרוב עומד להופיע ספר שלו עם 50 תמונות מהסדרה. נופים עירוניים קודרים מתנשאים ברקע, בעוד אנשים מתנהלים ברוגע ובהנאה, ניגוד בין לחצי חיי היומיום לבין רגעי השמחה שבהם.
“ציורי השושלת הניאו-קונפוציאנית שעיצבה את ההיסטוריה הקוריאנית מהמאה ה-14 ועד סוף המאה ה-19, תיעדו את תרבות האנשים הפשוטים, בדומה לציירים האירופאים שהתמקדו בחגיגות מקומיות ובחיי איכרים”, אמר הצלם “חיי המעמד הגבוה מסתתרים לרוב מאחורי שכבות של מותרות, בעוד שהתרבות הפתוחה של פשוטי העם משקפת פולקלור מודרני”.

כדי להבין טוב יותר את תרבות הפנאי הייחודית של דרום קוריאה, יש להסתכל על הרקע ההיסטורי שלה – במיוחד הקיפאון התרבותי שלאחר עשרות שנות השלטון הקולוניאלי היפני ומלחמת קוריאה.
“בשנות ה-80 וה-90, הדחיפה לרפורמה פוליטית – במיוחד בעקבות ההתקוממות הדמוקרטית של 1987 – עוררה רצון עז לחופש ודמוקרטיה. זה הוביל לקבלה של תרבויות מערביות מאמריקה ואירופה”, אמר קים והוסיף, כי החתירה לאינדיבידואליזם בקוריאה מתקיימת במקביל לתחושת קהילה, המושרשת בערכים קונפוציאניים וכמיהה קולקטיבית לחופש, הנובעת מהכיבוש היפני וממשטרים דיקטטוריים.
הצילומים של קים משמשים עדות לחברה, שבעוד שהיא מתמודדת עם הלחצים של שעות עבודה ארוכות ומודרניזציה מהירה, מוצאת רגעים של שמחה וחיבור.
שעות עבודה ארוכות והפסקות קצרות, הובילו קוריאנים רבים לגור קרוב למרכזים עירוניים, כאשר למעלה מ-80% מהאוכלוסייה מתגוררת בערים.