חבל הבאסקים ההררי והערפילי, חריג הן מבחינה תרבותית והן מבחינה טופוגרפית מספרד. כאן לא מדברים ספרדית אלא Euskera, אחת השפות המדוברות העתיקות ביותר באירופה, שמקורותיה לא ידועים. כאן גם נמצא את אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר: הרמת אבנים או “Herri Kirolak”. זהו אחד מענפי הספורט הכפריים הרבים המרכיבים את Harrijasotzaile, סדרה של אתגרים פיזיים שהם בעצם משימות פסטורליות יומיומיות, כמו כריתת עצים או חריש אדמה, שהפכו רשמית לספורט כפרי.

האופי התחרותי של העם הבאסקאי בשילוב עם רצונם לשמור על מסורות כפריות, הפכו את המשימות הפשוטות הללו לחלק מהמורשת הלאומית שלהם. כמו השפה הבאסקית המקומית, ענפי הספורט הכפריים הללו זוכים להתקיים בחירוף נפש. הבאסקים מכבדים אותם באדיקות כיכרות העיר – החל מבילבאו ועד ביאריץ – מתמלאות בסופי שבוע בבאסקים הלהוטים לראות את המתחרים סוחבים, גוררים, מזיעים ומתאמצים בצורה נואשת, לצלוח את דרכם לניצחון ביותר מ-20 ענפי ספורט שמרכיבים את אתגרי הריאזוצאייל.
התחרויות הללו ששיקפו הווי מקומי של כפריים, התפתחו לאירועים עם חסויות של גופים מסחריים ועם ספורטאים המתחרים על במה בינלאומית.

הטופוגרפיה והגיאוגרפיה של כל אזור הולידה ספורט ייחודי משלו. בג’ונגל העבות “Selva de España” של נווארה, ענפי ספורט פופולריים עושים שימוש במסור ענקי וחותכים גזעי עצים, לעומת זאת, במרחבים החקלאיים הפתוחים של בילבאו, הספורטאים מתחרים בהרמת אבנים וחרישת שדות מהירה.
בתחילת המאה ה-20, נקבעו תקנות ששמרו על צורת האבנים ומשקלן, בצורה שווה וקבועה, כדי שאפשר יהיה ליצור יעדים ברי מדידה לספורטאים. סתתים יצרו מהן ארבע צורות גיאומטריות – גליל, קובייה, כדור ומלבן. משקלן נע בין 125 קילו ל-212 קילו.
נשים בודדות מתחרות בהרמת אבנים, אבל אפשר למצוא בקבוצות הגיל הצעירות, נערות בנות 10 או 16, המוכיחות שהן מסוגלות להרים אבנים במשקל 100 ק”ג, בסיבוב בן שתי דקות. אגב, השיא של הרמת האבן הכבדה ביותר הוא של 329 ק”ג. לאורך ההיסטוריה, ענפי הספורט הללו תמיד נתפסו כגבריים ונשלטו על ידי גברים, עם זאת, זה התחיל להשתנות בשנים האחרונות ולא מעט צעירות בסקיות הפכו כל אבן, כדי להוכיח את יכולתן, לעתים בעקבות אביהן ויש כבר בתחרויות קטגוריות רשמיות של “אליפות נשים”.

ענפי ספורט כמו הרמת אבנים וחבילות חציר, תחרות כבשים, ניסור עצים ואחרים, התפתחו וצברו פופולריות מכיוון שאלה פעילויות יומיומיות שחקלאים ודייגים צריכים להצטיין בהן כדי להתפרנס. גם הרמת אבנים התפתחה לספורט במהלך מאה השנים האחרונות, מכיוון שהחוות הבאסקיות סלעיות והחקלאים היו צריכים לפנות סלעים גדולים כדי לעבוד את אדמתם.
גם במהלך הימים האפלים של הדיקטטורה של פרנקו, כאשר היה מסוכן לדבר בשפה הבאסקית, הספורט הבאסקי הכפרי פרח כחלק חשוב מהתרבות הבאסקית, למרות שאסור היה לכנותו באסקי. טיפוס הרים הפך לספורט פופולרי והבאסקים למדו להצטיין בו, מכיוון שהוא איפשר להם חופש לדבר בשפתם כשהם בחוץ, בטבע, עם חברים מהימנים, שם לא היה סיכון שידווחו לרשויות (ישנם מטפסי הרים באסקיים נודעים, כמו אדורן פסבן, האישה הראשונה שטיפסה על כל 14 הפסגות בגובה 8,000 מטר בעולם).
ספורט של הרמת אבנים, התקיים במקומות שונים בהיסטוריה של העולם – ביוון העתיקה, בסין העתיקה, בהודו העתיקה ובאירלנד הגאלית, למרות שגם כיום, קשישים איריים יספרו לכם על תחרויות הרמת אבנים שנטלו בהם חלק בנערותם. המקום היחיד בעולם שבו ספורט זה עדיין קיים, הוא אצל הבאסקים.
כיום, אתם יכולים לצפות בספורט באסקי כפרי בפסטיבלים ברחבי האזור הבאסקי, כמו פסטיבל הבתולה הלבנה בויטוריה בתחילת אוגוסט, Semana Grande בסן סבסטיאן ובילבאו באמצע אוגוסט עד סוף אוגוסט.