ב-1 באפריל, 1957, תוכנית האקטואליה של ה-BBC “פנורמה”, סגרה את התכנית שלה, עם קטע בן שלוש דקות שצולם ב-Castagnola, טיצ’ינו הציורית, על שפת אגם לוגאנו וצופי הטלוויזיה הבריטים, צפו במשפחה של חקלאי הקוטפת בשקדנות ספגטי היישר מעצים. בהמשך, נצפו בכתבה איכרים מחייכים וקוטפים ספגטי ממטע עצי ספגטי, מניחים אותו לייבוש, כשהקריין מסביר שאורכו המרשים של הספגטי, הוא הודות ל’שנים של מאמצים סבלניים של מגדלים חקלאיים, שהצליחו לייצר את הספגטי המושלם”. הקריין ידע לספר, כי החורף היטיב עם גידולי הספגטי, לאור העלמות המזיק “חדקונית ספגטי spaghetti weevil”. הכתבה הסתיימה בצילום הקוטפים החוגגים את הבציר, על צלחות ספגטי מסורתי וכוסות יין.

הכתבה על קציר הספגטי השוויצרי, הופקה באופן מקצועי, הוגשה על ידי הכתב המוערך ואיש הפנורמה הוותיק Richard Dimbleby והקהל הבריטי התרשם שהיא אמינה לחלוטין. אפילו ולמרות שדימבלבי סגר את התכנית עם “עכשיו אנחנו אומרים לילה טוב, ביום הראשון הזה של אפריל’, עם הדגשת סוף המשפט.
לכן, עוד בטרם הסתיימה מהדורת החדשות, החל מבול השאילתות למערכת. צופים רבים התקשרו לשאול היכן הם יכולים להשיג עץ ספגטי משלהם. המשרד הלאומי לתיירות שוויצרית בלונדון, החליט לשתף פעולה והסביר בסבלנות למתעניינים, ש- spaghetti verticalis כפי שהוא מכונה בלטינית, זה שצומח אנכית, הוא יליד שווייץ, בעוד שהאיטלקים מעדיפים ספגטי horizontalis.
בעידן חשדני זה של פייק ניוז שכיח (ובמיוחד אצל ה-bbc), אפשר לתמוה איך באותה תקופה, אנשים אכלו את הלוקש, תרתי משמע. ה-BBC היה אחד משני ערוצי הטלוויזיה הזמינים לציבור הבריטי ולפנורמה היו יותר מ-10 מיליון צופים. בתקופה שבה לאנשים רבים עדיין לא הייתה טלוויזיה (רק ל-7 מיליון מתוך 15.8 מיליון בתים (כ-44%) בבריטניה היו מקלטי טלוויזיה), אמירת “ראיתי את זה בטלוויזיה”, נתנה גושפנקא של רצינות ואותנטיות לכל ידיעה חדשותית.

הסיבה השנייה, נעוצה בכך שהציבור הבריטי לא התוודע עדיין לפסטה. ב-1957 האומה הבריטים רק החלה לצאת מתקופת הצנע שלאחר המלחמה, שכלל קיצוב ללחם, תה, סוכר, ביצים, גבינות, בשרים ושאר מוצרי יסוד והסתיים במלואו רק 3 שנים קודם לכן. כותבת ספרי האוכל המהוללת Elizabeth David, פרסמה אז שני ספרי בישול מהפכניים A Book of Mediterranean Food (1950) והספר Italian Food (1954), שחשף בפני הבריטים את נפלאות המטבח הים תיכוני, שם הוא גילה מאכלים מסקרנים כמו שום, חצילים, קישואים ושמן זית. פסטה אולי הייתה זמינה במסעדות איטלקיות אתניות, בשכונות מהגרים כמו סוהו, אבל רק ב-1955 נפתחה מסעדה איטלקית במרכז לונדון, The Spaghetti House. כך שעד 1957, משפחה אנגלית ממוצעת עדיין מעולם לא טעמה פסטה במסעדה. כך שהבריטים שמחו ללמוד שהספגטי הטוב ביותר מגיע מטיצ’ינו, על שפת אגם לוגאנו, שם הוא נקטף טרי מהעצים.
צלם תכנית פנורמה, Charles de Jaeger האוסטרי, שהגה את המתיחה, סיפר, ששנים אחר כך, באוסטריה נהגו לצחוק על הבריטים שהם כל כך טפשים, עד שהם מאמינים שספגטי צומח על עצים.
הוא גילה כי הצוות רכש אז את הספגטי מהמטבח של מלון בקסטיליונה, השוכן לאורך חופיו השלווים של אגם לוגאנו ואז ליפף במיומנות את החוטים על ענפי עצי דפנה המקיפים את האגם. הם גייסו נשים מקומיות הלבושות בתלבושת הלאומית של שוויץ, אשר קצרו את הספגטי, לתוך סלי נצרים ואז הניחו את הגדילים לייבוש מתחת לשמש.