גיאולוגים גילו שהסלעים הללו הגיעו לחוף ההולנדי מסקנדינביה, בעידן הקרח, נדחפים על ידי קרחונים ולא רק זאת, הרי שבעזרת הטכנולוגיה המתקדמת, הם יכולים להצביע במדויק מהיכן ניתק הסלע בסקנדינביה, לפני שהפליג להולנד.
עובדה זו עוררה את חוש הצדק של האמן Bart Eysink Smeets מאמסטרדם והוא החליט שאחרי 200,000 שנה, הגיע הזמן להחזיר לפחות את אחד העקורים הללו למולדתו ולביתו.

הוא התחיל לגרום לרעיון הזה שלו לקרות. הוא איתר סלע גדול רובץ ליד כיכר ואשר גיאולוג סיווג אותו כ-Ålandrapakivi. היינו מאיי Åland islands, קבוצת איים בין שבדיה לפינלנד והחל במימון המונים. המיזם שלו משך תשומת לב תקשורתית ובארט הצליח לגייס את המימון עבורו, אך אז התעוררה בעיית מכס, כאשר הסדיר את הניירת במחלקת המכס, נאמר לו לו שמי שיקבל את האבן יצטרך לשלם את מיסי היבוא. לאחר דיונים מרובים, הוחלט שמאחר והסלע מוחזר כעבור 200,000 שנה, שוויו 0.50 אירו בלבד וכך בוטל המס.

כשהלוגיסטיקה מסודרת, בארט יצא לאולנד, עם הסלע נישא על ניגרר. לא לפני שנערך לסלע טקס פרידה, בו נשא ראש העיר נאום ולאחר תרועת חצוצרה, יצאו השנייה, בארט והסלע, לדרכם.
“במהלך הנסיעה סימנתי חץ צהוב גדול על הרכב שלי, שמצביע לעבר האבן עם הכתובת: ‘Hår fär ni tillbaka er sten!’ (הנה האבן שלכם שבה!)”, מספר בארט “כשהגעתי ל-Mariehamn, קיבל את פנינו כתב רדיו שראיין אותי בשידור חי ברדיו ולעומת טקס הפרידה העירוני שאני למעשה ארגנתי בעצמי, גיליתי שארגנו עבורנו טקס קבלת הפנים מטעם העיר מריהמן. הם ממש הפתיעו אותי”, מוסיף בארט בהתרגשות “משורר כתב שיר נהדר על הסלע (שאני עדיין צריך לתרגם כדי להבין אותו, אבל הוא נשמע נהדר), הם הזמינו את כל האנשים שנקראו סטן (סטון) כאורחי VIP ונגן חצוצרה ניגן מנגינה של שיר עם, השמח על שובו ילד אובד לביתו. אחר כך ראש עיריית מריהמן נשא נאום וכולם עזבו את המקום והלכו הביתה, נשארנו רק אני והאבן. זה היה מוזר, כי באמת הרגשתי שאני משאיר מאחורי חבר”.
אנחנו מתמודדים בימים אלה עם מציאות משעשעת פחות, עם סלע גדול המונח על כתפינו ואבן על הלב. אם אדם נחוש אחד הצליח להחזיר הביתה סלע ענק, לאחר אלפי שנים, אולי נוכל לייחל גם לשובם של יקירים לביתם ולמשפחותיהם, לאחר יותר מדי זמן.