סערת המטאורים ליאוניד נראתה ברחבי ארצות הברית בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות של ה-12 וה-13 בנובמבר. ההערכה היא שיותר מ-240,000 מטאורים הגיעו אלינו במהלך תשע שעות אותה הסופה, על פני כל אזור הצפון אמריקה ממזרח להרי הרוקי. רבים האמינו שהיא מנבאת אסון בממדים תנ”כיים ושחייהם הסתיימו. אחריה, ניסו חוקרים ועיתונים לנסות לענות לציבור הנרעש והסקרן, מה גורם לתופעת ה”‘כוכבים הנופלים”.

ליאונידים, הם מטר מטאורים, המגיעים בסופה מרהיבה המתרחשת בערך כל 33 שנים. מטר כזה יכול להמטיר 12 או 13 טונות של חלקיקים על פני כדור הארץ כולו, שזה בין 1,000 ל-100,000 מטאורים לשעה. הסופה מתרחשת כמה ימים, מגיעה לרוב לשיא בסביבות ה-18 בנובמבר, עם כי המועד הזה משתנה מדי שנה. אסטרונומים ביוון העתיקה כתבו על התופעה וציינו את מיקומה בקבוצת הכוכבים אריה. בשנת 902 לספירה, סינים כפריים תיארו זאת כלילה בו “נפלו כוכבים כגשם”.

בגלל סערת המטאורים של 12-13 בנובמבר 1833 וההתפתחויות במחשבה המדעית של אותה תקופה, לליאונידים הייתה השפעה גדולה על המחקר המדעי של מטאורים, שנחשבו בעבר כתופעות אטמוספריות. מאחר ואחרית הימים מעולם לא הגיעה, מטר המטאורים של ליאוניד הוליד את אסטרונומיית המטאורים המודרנית.
האירוע אומת על ידי עדי ראייה במספר אזורים, כולל אצל האינדיאנים, כך, ימי ההולדת שלהם חושבו על פי אירוע ליאוניד ב-1833. יחד איתם, קהילה מורמונית צפתה במטר המטאורים על גדות נהר מיזורי וג’וזף סמית’, המייסד והמנהיג הראשון של המורמוניזם, ציין לאחר מכן ביומנו כי אירוע זה הוא “התגשמות מילולית של דבר אלוהים” ומבשר את ביאתו הקרובה של המשיח.
הליאונידים נראו שוב בשנת 1867, עם קצב של 1,000 מטאורים לשעה. ב-1966 נראתה סערת מטאורים מרהיבה מעל אמריקה לצד סערות בשנים 1999, 2001 ו-2002 שהניבו עד 3,000 מטאורים ליאונידים בשעה.

מדי פעם השמיים מעניקים לנו פינוק מיוחד, כמו בחורף 2023, כוכב שביט ירוק נדיר חצה אותנו והעניק לנו מחזה שנראה לאחרונה רק בתקופת הניאנדרטלים. הסלע הזה שנקרא כדור הארץ, מסתובב ביקום הרבה לפני שאנחנו בני האדם הגענו אליו והוא כנראה יכול להמשיך לעשות זאת הרבה אחרי שנעזוב. ממטרי מטאורים שנתיים, כמו ליאונידים, פרסאידים ואוריונידים, מתרחשים אצלו מדי שנה, כך במשך מיליוני שנים רבות. מדענים מצפים שסערת המטאורים הגדולה הבאה של הלאונידים תתרחש ב-2033 או 2034. הפעם, נהיה מוכנים יותר.