מי תופרת לנו את הבגדים? מי שוזרת את הבדים שלנו ומי בוחרת עבורם את הכותנה? תנועה בשם "Fashion Revolution מהפכת האופנה", מבקשת ששאלות כאלה יזכו לשקיפות בתעשיית האופנה.

ב-24 באפריל 2013, קרס מפעל הטקסטיל רנה פלאזה בבנגלדש, הרג 1,135 בני אדם ויותר מ-2,500 נפצעו. זו הייתה התאונה התעשייתית הרביעית בגודלה בהיסטוריה. הקורבנות היו בעיקר נשים צעירות, שתפרו בגדים עבור מותגי אופנה עולמיים ידועים.
בימים שלאחר מכן, חברות אופנה רבות נאלצו לברר אם המפעל סיפק בדים לתפירת הקולקציות שלהן, פשוט משום שאף אחת מהן לא רצתה לדעת מראש, בדיוק מהיכן הספקים שלהן מביאים את הבדים.
האסון היה אירוע מכונן, אשר הסב את תשמת לב ציבורית לתנאי העבודה המחפירים, בחצר האחורית של עולם האופנה.

 

לאחר האסון, הקימו Orsola de Castro יחד עם Carry Somers את התנועה העולמית Fashion Revolution, המטיפה (יחד עם ארגון הסחר ההוגן העולמי WFTO) לתעשיית אופנה שקופה ובת קיימא יותר ונותנת פנים לאנשים שמייצרים את הבגדים שלנו, במפעלים שבהם כ-100 מיליארד חלקי הלבוש שלנו נתפרים מדי שנה. או במילים פשוטות: “סוף לעבדות המודרנית”.
כך, במשך כמעט 10 שנים, שתי הנשים פועלות בלהט לגיוס סולידריות למען תעשיית אופנה נקייה, בטוחה, הוגנת, שקופה ואחראית, תעשיית אופנה גלובלית המשמרת את הסביבה ומעדיפה בני אדם על פני רווח כספי.

 

תופרות ותופרי הבגדים קיבלו פנים. “אני תופרת את הבגדים שלך”, הפכה להיות סיסמה, אותה אימצו גם יצרניות הבגדים אשר עובדיהן נהנו מתנאים הוגנים. באתריהן מצולמים העובדים, נקיים ומסורקים, ברקע של המפעל המסודר שלהם, כשהם מחזיקים בגאווה שלט המציג אותם כאלה החתומים על תפירת הבגד שלך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית השראה
+כתבות מומלצות
אמן יצר פלישה של אלפי פנדות מנייר, לערים בעולם
השראה
אמן יצר פלישה של אלפי פנדות מנייר, לערים בעולם
                       
האומנות שיוצרות הציפורים בטבע
השראה
האומנות שיוצרות הציפורים בטבע
  הסיפור מאחורי תמונת הציפור הויראלית באירלנד צלם הספורט עטור הפרסים James Crombie, סיקר
שגעון חדש בהונג קונג: תפזר אלפי פסלי פנדה ברחבי העיר
השראה
שגעון חדש בהונג קונג: תפזר אלפי פסלי פנדה ברחבי העיר
  2,500 דובי פנדה יוצגו בעיר, במסגרת התערוכה הגדולה ביותר על דובי פנדה. הם

תגובה אחת

  • Michael Graf הגיב:

    מה פה יפה שמראים את פני העובדים ב”מפעלי הזיעה” של אסיה? האם זה מביא לשיפור בתנאי המחיה שלהם?? זה מס שפתיים לניצול שנימשך.. אם רוצים משמעות ? יש להוסיף : שם העובד (ת) , משכורתו השבועית וכמה שעות בשבוע הוא (היא) עובד (ת) . רצוי גם לציין מה הוא מייצר ובכמה זה נימכר ששווקי העולם..??? אבל זה כנראה “כואב” מידי למפעלים …כי זה יחשוף עד כמה גדול הניצול. יום טוב ובשורות טובות.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*