כמו שקורה לכל מקום שמצליח, טברנות ומסעדות מתחרות התרבו במהירות בסמוך לו ביער והם אפילו אימצו את אותו נושא של רובינזון קרוזו (כמו Les Guingettes de Robinson, הפופולארית). לאורך Rue Malabry. כך הוא נאלץ לשנות את שמו ל-Le Vrai Arbre de Robinson (“העץ האמיתי רובינסון”), במסגרת “הזהרו מחיקויים”.

במאה ה-19 ותחילת ה-20 ועד שנות ה-50 של המאה ו-20, המסעדות שעל העצים, היו פופולאריות במיוחד ומשכו המוני פריזאים הרחק מהשדרות המפוארות ומבתי הקפה שעל המדרכות, כדי לגלות את הילד הפנימי שבהם, ללגום יין ולסעוד בבתי עץ כמו רובינזון קרוזו. בסביבת היער יוצאת הדופן הזו, המסעדות הגישו אוכל ושתייה בשפע, בליווי מוזיקה וריקודים מלאי חיים. מבוגרים וילדים כאחד השתעשעו באטרקציות שונות והשתתפו במרוצי חמורים (עם חמורים שלעתים מתו מתשישות, דבר ששיעשע את הפריזאים). מונה ורנואר הנציחו סצנות תוססות אלה בציוריהם.
ארוחות גורמה עם עוף צלוי ושמפניה, הונפו מעלה אל הסועדים הישובים בענפי העצים, בסלים באמצעות מערכות חבלים על גלגלות. במשך יותר ממאה שנה, כפר רובינזון קרוזו הזה, היה גן עדן פריזאי.
זאת עד מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה ואחריה, החלו כל המקומות להיסגר בזה אחר זה. בשנות החמישים, הוסב אחד מהמקומות למפעל מכוניות של רנו ושנים אחרכך, נבנו על חורבותיו בתים פרטיים.

בשנות ה-70 היה ניסיון להחיות את “Vrai Arbre de Robinson” המקורי, עם משקיעים כמו הזמר הצרפתי ג’וני האלידיי, אך ללא הואיל.
כיום זהו אזור פרברי אמיד של פריז בשם Le Plessis-Robinson. המקום שחולל את ההיסטוריה באזור, Vraie Arbre de Robinson, נמצא ברחוב 32 Rue Malabry אשר בפאתי השכונה, בצורת שלד עץ עצוב למראה, כמה מעקות עץ, במות חשופות וגרם מדרגות מתפורר שלא מוביל לשום מקום.