סטיני הורשע תוך פחות מ-10 דקות, במהלך משפט בן יום אחד, על ידי חבר מושבעים לבן כולו, ברצח בדרגה ראשונה של שתי ילדות לבנות: Betty June Binnicker בת ה-11 ו-Mary Emma Thames בת ה-7.
במהלך המשפט הקצר, אמר סגן חוקר משטרה כי סטיני הודה בפשע. לא היה תיעוד כתוב של הודאתו וגם דברי נציג החוק לא זכו לתמלול. ערעורו נדחה והוא הוצא להורג בכיסא חשמלי.
סטיני נעצר לאחר שנודע כי שתי הילדות חלפו על פניו כשהיה בחברת אחיותיו, כשהן רכובות על אופניהן, הן ביקשו ממנו הכוונה בדרכן והמשיכו לרכב. מאוחר יותר נמצאו גופותיהן. סטיני נעצר והוחזק בכלא במרחק של 50 קילומטרים מהעיר בגלל סכנת לינץ’. הוא לא הורשה לראות את הוריו ונחקר לבדו, ללא הוריו או עורך דין, למרות שהחוק מחייב מתן ייעוץ משפטי. סנגורו של סטיני שמינה בית המשפט היה צ’ארלס פלודן, המתמודד לבחירות לתפקיד פוליטי מקומי. פלודן לא ערער על דברי שלושת השוטרים שהעידו כי סטיני הודה בשני מקרי הרצח, למרות שדבריהם היוו את הראיה היחידה נגדו. לא היו ראיות פיזיות הקושרות אותו לרציחות. יותר מ-1,000 איש הצטופפו באולם בעת המשפט, אך אסור היה להכניס שחורים. סנגורו של סטיני לא זימן ולא חקר עדים, לחבר המושבעים נדרשו עשר דקות לדון ולחזור עם גזר דין שהנער אשם. השופט דן את סטיני למוות בכיסא חשמלי. אין פרוטוקול מהמשפט. לא הוגש ערעור.

הוצאתו להורג של ג’ורג’ סטיני בוצעה במוסד הכליאה המרכזי ב-16 ביוני 1944, בשעה 19:30. גובהו של סטיני היה 155 ס”מ ומשקלו קצת יותר מ-40 ק”ג. הוא היה כל כך קטן בהשוואה לאסירים המבוגרים, עד שקציני החוק התקשו לחבר אותו למסגרת שהחזיקה את האלקטרודות. הכיסוי שמסתיר את הפנים והעיניים גם לא התאימה לפנים של ילד וכשהוא נפגע ממכת החשמל הראשונה של 2400 וולט, המסכה שכיסתה את פניו החליקה ונפלה.
הוא מת תוך ארבע דקות, ממכת החשמל הראשונה.
קבוצה של עורכי דין ופעילים חברתיים, חקרה את פרשת סטיני בשם משפחתו. בינואר 2004, פורסמו ראיות שסתרו את הראיות שהוצגו במשפטו של סטיני, כללו עדויות של אחיו של סטיני שהוא היה איתם בזמן הרצח ותצהיר של הכומר פרנסיס בטסון, שמצא את הבנות והתיאור שמסר, סתר את האפשרות שהרצח בוצע בנוכחות סטיני. הוא גם העיד כי הנער תמיד טען בפניו על חפותו.

בשנת 2013 עתרה המשפחה למשפט חדש. ב-17 בדצמבר 2014, הרשעתו בוטלה לאחר מותו 70 שנה לאחר הוצאתו להורג. שופטת בית המשפט המחוזי כרמן מולן ביטלה את הרשעתו של סטיני וקבעה כי לא ניתן לו משפט הוגן, הוא לא קיבל הגנה ראויה וזכויותיו הופרו. התובע הסתמך, כמעט אך ורק, על ראיה אחת כדי להשיג הרשעה בתיק ההון הזה: ה”הודאה” הבלתי מתועדת, הבלתי חתומה, של ילד בן 14 שנשללה ממנו ייעוץ והדרכה משפטית או הורית ואשר סנגורו נכשל באופן מזעזע בהזמנת עדים או שמירה על זכות הערעור שלו. השופטת קבעה שככל הנראה הודאתו נכפתה עליו ולכן אינה קבילה. כמו כן, היא כתבה כי הוצאתו להורג של נער בן 14 מהווה “עונש אכזרי וחריג”. מולן הגבילה את שיקול דעתה לפגמים של התהליך המשפטי שהביא להרשעתו של הנער וציינה כי סטיני “ייתכן שביצע את הפשע הזה”.
בני משפחתן של הילדות שנרצחו הביעו אכזבה מהפסיקה. במקרה אחר, אחייניתה של אחת מהן אמרה שבתחילת שנות ה-90, שוטר שעצר את סטיני יצר איתה קשר ואמר: “אל תאמיני לעולם שהילד הזה לא הרג את הדודה שלך”.

ג’ורג’ ג’וניוס סטיני (21 באוקטובר 1929 – 16 ביוני 1944).