אני נתקלת לא מעט בהגדרה "נקלענו" למצב הנכחי, כאילו איפשהו אחרי הסיבוב, מישהו הפתיע אותנו, כאילו אין לנו יד בדבר. לא כך הדבר. "נסענו ברכבת" הזו, בעיניים פקוחות אך לא רואות, אפילו שילמנו על הנסיעה ועודנו משלמים עליה, למרות התאונה שעברנו. אז מה עושים? - עושים. מרימים את הראש, מפשילים שרוולים, מסמנים מספר מטרות לשנים הקרובות ושועטים אליהן כמו שרק אנחנו, הישראלים, יודעים לשעוט.

דפנה אורבך, אורבך הלוי אדריכלים. צלם: תומר שמש

 

הכנתי אפילו תכנית עבודה מסודרת:

ראשית, מנקים את “האורוות” במגזר הציבורי. מתחילים מלמעלה ויורדים עד עומק המגזר. אנשים טובים המשרתים במערכת – ויש לא מעט כאלה, יסומנו כשדרה ניהולית, יושקעו בהם משאבים לפיתוח לצמיחתם והעשרתם, למען יישארו שם בשאיפה עד הפנסיה. בימים קשים של משבר, קיומה של השדרה הניהולית הזו הינו צורך קיומי, ניסיונם ומחויבותם היא זו שתניע את המגזר כולו. לצערנו בשנים האחרונות חולל המגזר הציבורי הזה ורבים בנושאי התפקידים “הוצנחו” אליהם כמינויים פוליטיים, כך קרה שברגע המבחן הנכחי, חוסר היכולת שלהם לתפקד, הביאה לשיתוק מוחלט של המערכות אשר אנו עדים לו.

מכאן, מקדמים אפליה מתקנת בכל התחומים, במקום בו נמצאות נשים, מתנהלים הדברים קצת אחרת, זאת אומרת, טוב יותר. יש למקם נשים בעמדות קבלת ההחלטות בכל המערכות, הפוליטית, הכלכלית, הצבאית, האזרחית ובכל מקום בו ניתן.

יש להגדיר את חלקן המספרי של נשים בכל גוף מנהל או מפקד, בכל דירקטוריון חברה ציבורית, בפורום מטכ”ל, במשרדי הממשלה, בבתי המשפט. יש לפעול לעידוד השכלת נשים, מכל האוכלוסיות, במקצועות הטכניים והניהוליים ושמירת מעמדן בכל אותם גופים בהם נדרשת שמירה שכזו. כל הגופים הזוכים למימון ממשלתי יחויבו באפליה מתקנת, כמו גם כל מוסדות הציבור והשלטון.

יש לחזק את מוסדות אכיפת החוק, אשר הוחלשו במכוון, תוך כדי קידום חקיקה מתאימה שתשמור על בטחון האזרחים. שמענו מילים גדולות כמו “משילות”, אשר אפילו היה יעד, עד שהפך לחזות הכל, מילה חלולה שחיפתה על עשייה מינימלית. שיפור מעמד השוטר יתחיל משיפור תנאיו, שיפור מערכת הגיוס והמיון של השוטרים, שוב תוך מתן הזדמנות לכל המגזרים, יביא ליצירת גוף אכיפה מכבד ומכובד.

יש לחזק את מערכת החינוך ולפעול לאחידותה. להקפיד על הזדמנות שווה למגזרים מגוונים לרכישת חינוך והשכלה, כזה שמבוסס על לימודי הליבה, אבל גם על הרבה יצירתיות ופיתוח היוזמה והמנהיגות, יצירת דור ה”גאונים” הבא, כזה שישים אותנו תמיד בחוד העשייה בכל התחומים.

יש לפעול לחלוקת הנטל בין כל האוכלוסיות, אלו שמבחירה נמנעות ואלו שמודרו מכך. כל אזרח במדינת ישראל, מכל דת וגזע, יהא מחויב בשירות לאומי כלשהו. מי שלא ייתן חלקו – גם לא יקבל מהמדינה, לא יוכל להיות נבחר ציבור, לא יוכל לחנך, לא יוכל לעבוד במגזר הציבורי – היינו, כולם יעשו שירות לאומי. יש לבנות גוף שיגדיר את המקומות בהם נדרש וניתן לשרת בהם, יוגדרו תקופות שונות המתאימות לגופים הללו וכל אזרח בהגיעו לגיל 18, באם לא ילך לצבא, יופנה לאותם מקומות בהם נדרשות ידיים, לרבות בתי חולים, מוסדות טיפוליים, מוסדות חינוך, עבודות אבטחה ואפילו חקלאות. שירות זה, אשר יידרש מכל אזרחי המדינה, יחבר בין המגזרים השונים ובין כולם למדינה, תוך הקניית ערך לקשר הזה.

עלינו להחזיר את יהודי הגולה והתורמים הגדולים חזרה לכאן, לדאוג שכספי התרומות יגיעו למוסדות הציבור כאן בישראל, לאוניברסיטאות, לבתי החולים, למתקני הספורט, למרכזי החינוך והדת.

יש להגדיר יעד לאומי של מצוינות בכל תחומי החיים ולתקצב אותו כראוי כך שניתן יהיה אכן לעמוד בו. יעדים לחינוך, לספורט, לכלכלה, לתרבות ולכל תחומי החיים שלנו. כשיש יעדים מוגדרים, יודעים לעמוד בהם.

יש לדאוג שכל אזרח מדינת ישראל, שתרם חלקו למדינה בדרך של שירות כלשהו, יוכל להתקבל ללימודים אקדמיים שהוא מבקש. סינון ייעשה תוך כדי לימודים והאחריות לכך תהיה מוטלת כמובן על הסטודנטים עצמם. תדע כל אם שבניה יכולים ללמוד פה בארץ.

יש לבנות דיור ציבורי ראוי, ביוזמת המדינה, במימון השוק הפרטי ובניהולו, כזה שיאפשר לאזרחים הנצרכים לכך, לגור כל ימי חייהם בשכירות מוגנת.

עלינו ליצור מקום שטוב לחיות בו, כי אין לנו ארץ אחרת. בשנים האחרונות נראה כי אבדה כאן הדרך, מצוינות הפכה למילה חסרה ונעדרת ביומיום שלנו והנראות הפכה למהות הכל. הקיום שלך נמדד רק בכמה אתה מדבר, מפרסם ו”מצייץ”.
בחודשים האחרונים הבנו, כי אנטישמיות היא מחלה חשוכת מרפה והיא פושה בכל האוכלוסיות, בכל המדינות וגם אם חשבנו שהיא איננה, היא שם וכנראה להישאר. חז”ל כבר הנחו אותנו מה לעשות – “אם אני לי מי לי”: נתקדם, נשפר, נלמד, נתחזק והכל אצלנו פנימה. נייצר הרתעה שהיא לא רק צבאית, היא גם טכנולוגית, היא גם חינוכית, היא גם כלכלית ובעיקר, מוסרית. כוחנו הוא בהיותנו אור לגויים ואף אחד לא ייקח את זה מאיתנו, כי הרי זה יתרוננו לצד גם יסוד צרותינו, היותנו העם הנבחר.

דפנה אורבך, שותפה מנהלת “אורבך הלוי אדריכלים”, בוגרת תואר שני בהנדסה מהטכניון, שימשה כדירקטורית במקורות ובמקורות ייזום, מהנדסת הוועדה המרחבית ארז. בימים אלה אחראית על פרויקט תכנון מכון וינגייט, הקו הכחול, הקו הירוק ופרוייקטים במערכת הבטחון.

לכל הכתבות בקטגוריית השראה
+כתבות מומלצות
לא מרים ידיים: הצייר ללא ידיים
תרבות
לא מרים ידיים: הצייר ללא ידיים
הוא נולד בשווידניצה, פולין וכשרון הציור שלו התגלה כבר כשהיה בן שלוש. אלא שבגיל
בגינה של קלוד מונה
תרבות
בגינה של קלוד מונה
  הוא העסיק שישה גננים בשטחי הגן הגדולים ואף הצטרף אליהם בעצמו בעבודה. ב-1884,
תלבושות כלה ביום חתונתן, מרחבי העולם
תרבות
תלבושות כלה ביום חתונתן, מרחבי העולם
                           

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*