מעגלים של קשרי גומלין בין החלל לחומר, היזונים חוזרים בין פרויקט לייצוג שלו, בין הרעיון והמושג לבין מציאות קיומית.
מסע בתוך מסע, פיסות של אינפורמציה מחיי, מעברי, דברים שנגעו לליבי, שנטמעו בי, דברים שחשתי נושאי משמעות, חשובים לי, נוגעים בזמן הסביבתי, במקום הימצאם מצאתי שהם טעונים במרחב הסובב אותם באופנים שונים.
פעם, וויכוחים פנימיים, נקודות מבט והשקפה שונות על אותה התרחשות ופעם ניתובה של מחשבה ורעיון לשדה מציאות פיזית או מטפיזית באופנים אחרים.

נקודת המוצא בהתייחסות למכלול היצירה המוצגת היא להביא לגלריה את אותם דברים שייצרתי בעברי, ושבתי ונגעתי בהם כעת, כחדשים, כמשיקים למהלך היצירה העכשווי שלי.

הפרטים הטכנולוגים התלויים על הקירות, מתוך תכניות העבודה האדריכליות, ערוכים כטקסט קיר, כמשטח אינפורמטיבי שניתן לקריאה בין השורות, שניתן לבחינה מדוקדקת, המתאר את מהלך התכנון אחד לאחד כפי שהוציא אל הפועל את מהלך התכנון והביצוע,
הם גם ניתנים להסתכלות מקיפה כ’מפת התרחשות’ ללא קריאה מפורטת. התמונות המלוות את המפה, מחברות את המבט אל חלקי מציאות מעשית במבנה.

הפרויקטים המוצגים כאן מומחשים מנקודות מבט שונות ומקבילות, ההיבט התכנוני – שרטוטי שלהם, אל מול ההיבט הפיזי שלהם ופעולתם על סביבתם הקרובה.
המבנים המרחביים המוצגים ומציגים את החומר שהרכיב אותם, מעבר למעגל הנובע מעצם פעולת הבנייה של אלמנט מוצג ומציג בו זמנית, מעלים את השאיפה המקורית לפתוח אותם לאוויר הסביבה, לקבל תנועת וזרימת אנשים בתוכם, לייצר מקומות מובחנים בסביבות מישתנות.

את עבודות החימר, המוצגות כאן כפי שיוצרו, הבאתי ביחד עם הרעיונות שהולידו אותן כחלק ממהלך מחשבתי רחב יותר, כחלק מדיון עם אוצרי תערוכות אחרות, כהזדמנות להרחיב את העבודה למחוזות בהן רציתי לבקר, והזמן ההוא ביקש לחכות.

בגלריה “ויטרינה”, המכון הטכנולוגי חולון, יש גם משמעות נטענת לעבודה המוצגת.
כמי שמנחה כאן סטודנטים וזוהי לו מחלקה שהיא אחד מבתיו, אני מוצא שיש מתאם מלא בין האופן בו אני מקיים דיון עם הסטודנטים על ערכה של מלאכת הייצוג והיצירה לאופן בו אני מתמודד עימה בעצמי, אני מרגיש באמת ובתמים שהסטודנטים הבוגרים במהלך היצירה ואני היוצר במהלך ההוראה, סובבים את אותו מעגל בדיוק, כשאין משמעות לצמד המילים “אחרי הלימודים”, אנחנו תמיד עם הפנים אליהם.

התערוכה “מפרט לחומר וחלל” היא רגע מיוחד בחיי כיוצר.
מצאתי את עצמי במהלך העבודה עליה מקלף שכבות עבות של עשייה אדריכלית לצד עבודה בחומר, בכדי לגלות ולחשוף, להאיר ולייצר מחדש מבנים משמעותיים ממכלול היצירה שלי, מעברי ומההווה.
מבנים אותם אני מביא אל הגלריה, את חלקם מפרק ובונה מחדש, מהם אני מציב באופן אחר מהמקור ומהם גם מתכנן ומרכיב חדשים.
השכבות ה”מקולפות” מאפשרות לי להחיות ממאגר היצירה פרויקטים שהתחלתי, אהבתי, ומכוחה של מציאות הנחתי בצד. ה”מזמין” – גלריה “ויטרינה” – הוא מזמין חדש לי, מכוון אותי להסתכל באופן אחר על פרויקטים שהתחילו, להעביר אותם למציאות מדומה, בתהליך המעצים את ערכם הייצוגי, מאירם באור חדש, לעתים אבסטרקטי, מחליף מציאות פרגמאטית במציאות אחרת – חושנית ויצרית.
האסתטיקה מישתנה, כשהיא נושאת מטען גנטי אדריכלי מעברה, אך ללא ה”עול” שבנשיאת תפקיד ממשי, היא כעת מתפקדת כשלעצמה בחלל, פועלת כנושאת את משקלם העצמי של האלמנטים עם המוצגים עליהם.
כלי העבודה שלי כאדריכל הביאו אותי לבחון סטרוקטורות וחומרים שונים, לפרק אותם לרכיבים שונים – חומרית ומחשבתית – באופן המותיר אחריו עקבות הגוף המקורי אך מחייה אותם מחדש באותם כלים לכדי יצירת מרכב חדש, תבניות חדשות, רושמות על עצמן את התהליך שעברו, כמו מאסות, כמו סימנים, כמו תבניות נופיות מחיי.

אלמנטים מכופפים מפלדה שחורה, מונחים בסימטריה הפוכה, משולבים דיקט ליבנה בחיבורים פריקים, המשלימים ומאזנים את יחידות ההצבה בחלל. הדיקטים “חומר רך” עליו חרוטות עבודות, מודפסות אחרות, ובכך מציבים את “החיבור המציאותי” בסמיכות וברצף עם החיבור המשורטט, פרטים ומודלים של הפרויקטים המוצגים, לצד ברגים המעגנים את הדיקט לפלדה.
החליפה בין קני המידה של המציב והמוצג היא כמו חליפת המבט בין חלקיו השונים של כל אלמנט.

מהעבודות המוצגות בחלל:
– תבניות נוף כפרי, מעברי בקיבוץ עוטף עזה, נוף הניבט מבין עקבות שהשאירו מכונות כבדות אחרי השקייה או גשם.
– תבניות נוף עירוני, מחיי בהווה, בו המסע בעיר הוא גם הנוף הנפתח מחלון צר אל חצרות אחוריות, העסוקות באופן נואש בניקוז שאריות מים מגשם, מדוד על גג, מכיור מטבח, אל בטן האדמה.
– פרויקטים של סביבות לימוד ושהייה ייחודיות, בחלל הפתוח.
– “מוזיאון לטבע” המתפרק כספינה אל המדרון, שואב ממנו חזרה צורות של קיום, נופים גיאולוגיים כמוצגים מוזיאלים, הופך מכך לתבנית מורכבת מחדש של מבנה מרחף מעל – ושקוע מתחת לאדמה.
– פרטים אדריכליים של מבנים המוצגים כלוח טקסטואלי על הקיר, מייצגים את טכנולוגיית בניית המבנים כמעלה חזותית.
– ספסל “אבנים מפירוק” שהיו פעם קיר, שהיה נושא על עצמו את מטען כבישתו בלוחות עץ וחיבורו המכאני אל רשתות פלדה.

התערוכה תנעל ב-24.06.2015, גלריה ויטרינה, הפקולטה לעיצוב בביה”ס HIT, בניין 6, רחוב הופיין 63, חולון. ימים א,-ה’, 10-17