ריבוע שחור ( Чёрный квадрат) קזימיר מלביץ’, 1915, שמן על קנבס, 79.5 ס”מ × 79.5 ס”מ, גלריית טרטיאקוב, מוסקבה

שנתיים לפני מהפכת אוקטובר ופירוק המשטר הצארי, יצר הצייר הרוסי יצירת אמנות רדיקלית. ישנן ארבע גרסאות מצוירות לריבוע השחור, שתואר על ידי האמן כיצירתו פורצת הדרך והתחלת תנועת האמנות הסופרמטיסטית שלו (שהדגישה צבע וצורה). היצירה בישרה על האפשרות לצייר ציור שאינו אובייקט. הוא כתב שהוא כל כך נרגש מיצירותו פורצת הדרך, שהוא לא היה מסוגל “לישון, לאכול או לשתות במשך שבוע שלם לאחר מכן”. בהמשך אמר “יצרתי מכלום, יצירה, ריאליזם חדש בציור – יצירה ללא אובייקט”.
מלביץ’, חבר מוביל באוונגרד הרוסי, טען כי הציורים נוצרו כ”מאבק נואש לשחרר את האמנות מהנטל של עולם האובייקטים” על ידי התמקדות רק בצורה. הוא ביקש ליצור ציורים שכולם יוכלו להבין ושתהיה להם השפעה רגשית הדומה ליצירות דתיות. כמו כן, תיאור את היצירה כ”נקודת האפס של הציור” ואכן, הייתה לה השפעה משמעותית על האמנות המינימליסטית. היצירה האבסטרקטית פורצת הדרך, שינתה לעד את מהלך האמנות המודרנית והעניקה השראה לדורות של האמנים הבאים.
עצם המפגש עם היצירה, הריבוע השחור, היה מהפכני, הקהל המקומי מעולם לא חווה סוג כזה של יצירות אמנות ועבודתו של מלביץ’ הפכה לסמל של עידן חדש.

בהמשך הוא צייר את היצירות לבן על לבן (1918), עיגול שחור (בערך 1924) וצלב שחור (בערך 1920-23).
הוא הגה את הריבוע השחור בעת שעבד כמעצב במה לאופרה הקובו-עתידנית “ניצחון על השמש”, מאת הצייר והמלחין מיכאיל מתיושין, שגיבוריה ביקשו “לבטל את ההיגיון” על ידי לכידת השמש והשמדת הזמן. האופרה מסתיימת בעולם באפלה, לאחר הרס המסורת הרוסית. במהלך הסצנה המרכזית המתארת ​​את מותה של השמש, מופיעים ריבועים שחורים במקומות רבים בתפאורה ובתלבושות.

היסטוריונים של האמנות רואים בריבוע השחור בסיס שתרם ליסוד האמנות המודרנית וזו המופשטת כאחד. היצירה המיתית, נחשבת כמשמעותית מבחינה היסטורית באמנות המודרנית ואחד הציורים המוכרים ביותר של המאה ה-20. הציור מוכר כיצירת האמנות המופשטת המכוננת של המאה ה-20, יחד עם יצירות המופת כמו הגרניקה של פיקאסו או המונוכרום הכחול של איב קליין או המונוכרום השחור של פרנק סטלה והבניינים של פרנק גרי או זאהה חדיד.
מלביץ’ עצמו נעצר בתקופת שלטונו של סטאלין, שהעדיף ריאליזם סוציאליסטי המתאר פועלים ואיכרים והפך אותו לסגנון הרשמי במדינה, עבודתו “החתרנית והממרידה”, נאסרה רשמית בברית המועצות זמן קצר לאחר מותו בשנת 1935.