הם נפגשו בכפר Auvers-sur-Oise, מצפון לפריז, שם דר ואן גוך בחדרון בעליית גג, מעל Café de la Mairie, במשך 70 יום בשנת 1890, עד שנטל את חייו ב-29 ביולי.
ואן גוך ניסה לברוח מעצמו ומהחוויות הנוראות שחווה בבית החולים לפגועי נפש, בסנט רמי, שם בילה בשנה הקודמת. הוא חיפש מקום רגוע וכפרי.
בפגישתם הראשונה, וינסנט לא התרשם מהרופא הדי מלנכולי שלו וכתב לאחיו תיאו: “לדעתי אסור לנו לסמוך על ד”ר גכט בכלל. קודם כל, הוא יותר חולה ממני, או לפחות באותה מידה, אז כאשר עיוור אחד מוביל עיוור אחר, האם שניהם לא נופלים לתעלה?”.

 Paul Gachet

הרופא הזמין את האמן לארוחת צהריים והפך מהר מאד למעין יועץ רוחני שהאמן נשען עליו. וינסנט מצא בו נפש קרובה, אח, אדם שחלק את אותו גורל עצוב שלו עצמו: לשוטט בעולם מלא צער.
ד”ר גאצ’ט דחק בוואן גוך לחזור מהר ולצייר, כי באמצעות האמנות שלו, הוא ימצא דרכים להרגיע את נפשו המיוסרת.
ואן גוך אכן חזר לעבוד ובקצב תזזיתי – במהלך 70 הימים האלה הוא צייר 74 ציורים, יחד עם עבודות על נייר, כאשר במרכז הרגשי של כולם עומד הדיוקן של ד”ר גאצ’ט עצמו, כף ידו הקמוצה תומכת בראשו, בוהה בנו בדריכות במבט שאן גוך תיאר כמלנכולי. קומפוזיציה זו נעשתה כנראה בהשראת ציור של ישו מלא הצער, של אמן הרנסנס אלברט דירר ב-1493 (Durer Jared Baxter THINK).
ואן גוך צייר הרבה מאוד דיוקנאות, תוך חיפוש לתפוס את הנוכחות האנושית, חסרי דיוק מימטי, ללא גבולות פורמליים, תוך שימוש בצבעים חזקים ומנוגדים על מנת להגביר את השפעתם. דיוקן שאפשר לראות לתוכו, חושף את עצם נשמתו של היושב מולו. הדיוקן של הרופא יצר נוכחות ספקטרלית, כדי שכל מתבונן יזהה את הדיוקן כייצוג אוניברסלי של מלנכוליה.
כך, שבועות ספורים לפני מותו ב-1890, צייר ואן גוך שני דיוקנאות של הרופא שהשגיח עליו וטיפל בו – גם בשעותיו האחרונות, לאחר שירה בעצמו בשדות החיטה הסמוכים. אחד הדיוקנאות (הגרסה השנייה) ניתן לד”ר גשט והוא מוצג כעת במוזיאון ד’אורסיי בפריז.

וינסנט ואן גוך, “דוקטור פול גאכט” (1890), שמן על בד (גרסה ראשונה)

וינסנט ואן גוך, “דוקטור פול גאכט” (1890), שמן על בד, מוזיאון ד’אורסיי, פריז (גרסה שניה)

ציור הדיוקן בגרסה הראשונה של ד”ר גכט, שהפך לאחד הציורים היקרים של האמן לאחר מותו, נעלם בצורה מסתורית, לאחר שנמכר בכריסטי’ס ב-1990, תמורת 82.5 מיליון דולר, אז המחיר הגבוה ביותר לציור שנמכר אי פעם במכירה פומבית. הקונה היה איש עסקים יפני, שביקש בצוואתו שהציור יישרף עם גופתו, אבל זה לא קרה וכשהוא מת – וואן גוך חזר בשקט לאירופה.
לדיוקן הזה יש היסטוריה יוצאת דופן, שמעניין להתחקות אחריה. הציור נמכר לראשונה בשנת 1897 על ידי גיסתו של ואן גוך, יוהנה ואן גוך-בונגר, תמורת 300 פרנק. הוא מופיע בתצלום המוקדם ביותר הידוע לנו, אצל אספנית של ציורי ואן גוך, שצולמה בשנת 1897. דיוקנו הבלתי ממוסגר של הרופא מונח ליד מיטתה, של האספנית והאמנית ההרה מקופנהגן, Alice Ruben Faber.

 Alice Faber with her Portrait of Dr Gachet, by an anonymous photographer, Copenhagen, 1897

הציור נקנה לאחר מכן על ידי פול קאסירר (1904). בשנת 1910 הדיוקן של ד”ר גאצ’ט הושאל לתערוכה פוסט-אימפרסיוניסטית בלונדון. בשנת 1911 נתרם הציור למוזיאון שטדל בגרמניה. בין המלחמות הוא שימש השראה גדולה לאמנים גרמנים מודרניים, במיוחד האקספרסיוניסטים. אבל לאחר עליית הנאצים לשלטון הם הכריזו על היצירה כ”מנוונת” והחרימו אותה בדצמבר 1937. בשנת 1938, סגנו של היטלר, הרמן גרינג, מכר ככל הנראה את דיוקנו של ד”ר גכט באמצעות סוחר האמנות שלו יוסף אנגרר, לפרנץ קניגס, בנקאי ואספן גרמני. זמן קצר לאחר מכן רכש אותו זיגפריד קרמרסקי, בנקאי יהודי גרמני המתגורר באמסטרדם. קרמרסקי יברח מאוחר יותר לניו יורק. הציור נשלח ללונדון ב-1939 והיה אמור להיות מוצג בתערוכה גדולה של ואן גוך, שלא התקיימה בגלל פרוץ המלחמה.
דיוקנו של ד”ר גאצ’ט נשלח אז מלונדון לניו יורק. קרמרסקי נפטר בשנת 1961 ויורשיו מכרו את הציור במכירה פומבית בכריסטיס בשנת 1990. כמעט 30 שנה לאחר מכן, 82.5 מיליון הדולר שעבורם נמכר הציור, עדיין נותרו מחיר השיא שהושג עבור ציור של ואן גוך במכירה פומבית. הקונה היה איש העסקים היפני Ryoei Saito, שמת ב-1996 ולמרבית המזל לא מילאו אחר צוואתו לשרוף את הציור עם מותו והציור נמכר למנהל השקעות אוסטרי שפשט את הרגל והציור עבר להיות רכושו של בעליו הנוכחי.
מי האספן המסתורי המחזיק בדיוקן הנודע? אומרים כי היה זה אספן איטלקי, אשר משפחתו ניצבת מול טענה של כריסטין קניגס, נכדתו של פרנץ קניגס, שרכש את הציור מהרמן הרינג והיא טוענת שהבנקאי היהודי קרמרסקי, רכש אותו ממנו שלא כדין.

Christ as the Man of Sorrows – Albrecht Dürer (c. 1493)

Loving Vincent – Jerome Flynn as Dr Paul Gachet.