dance-at-bougival-by-renoir-1883

בספטמבר 1865, בעיירה Bessines-sur-Gartempe, בלב הכפרי של מזרח צרפת, סוזאן ולדון Suzanne Valadon נולדה (תחת השם Marie-Clementine Valadon) לאמא כובסת, שלא הייתה נשואה. היא חייה את עליבותה כילדה לא חוקית, בחברה השמרנית של העיירה, שורדת בכוחות עצמה וללא תמיכת אמה, עד שבגרה ועזבה את העיירה.
נפש לא שגרתית, היא מצאה עבודות לא שגרתיות – עוזרת לקברן המייצר ארונות קבורה ואקרובטית בקרקס Le Cirque Molier. אלה היו שנים קשות, של מלחמה בין צרפת לפרוסיה, שצרה על פאריז והרעיבה את תושביה כמעט למוות – כדי לשרוד, הם נאלצו לאכול כלבים וחתולים ואפילו את החיות בגן החיות שבעיר.

Acrobat or Cartwheel, Suzanne Valadon 1927

ואלדון הייתה יפה, עם עיניים כחולות ועמוקות, מבנה גוף קטן וחטוב ובעיקר – היא ניחנה באישיות שנונה, עוקצנית וקסם ממזרי. היא אספה את כל זה ועברה לגור בשכונת האמנים מונמארטר בפריז, כדי להציע שרותי דוגמנות לאמנים. דוגמנות הייתה אז עיסוק נפוץ אצל נשים רווקות ממעמדות נמוכים, שנאבקו להשיג עבודות שיצליחו לקיימן. דוגמנות הניבה שכר טוב, אבל לצידו, שם רע. הציבור ראה בדוגמניות עובדות מין, שאינן כשרות לתפקידי נשות איש ואימהות טובות.
לסוזן ולאדון ממש לא עניינה דעת הציבור. עוד כילדה, חתולת רחוב, היא למדה מהר מאוד שעליה להמציא מערכת חוקים משלה במקום לציית וללכת לפי הכללים הקיימים. היא החלה לדגמן עבור אמנים אשר פגשה בקברט Lapin Agile.

The Hangover, Toulouse-Lautrec, 1889 (using his friend Valadon as his model for the painting)

Suzanne Valadon dares you to powder her face in Toulouse-Lautrec’s Rice Powder, 1887. This painting was acquired by Theo van Gogh.

יופייה לצד פראיותה, הפכו אותה במהירות לדוגמנית ולמוזה האהובה על גדולי האמנים Pierre-Auguste Renoir, Henri de Toulouse-Lautrec, Pierre Puvis de Chavannes, Puvis de Chavannes, Berthe Morisot ורבים אחרים. את שמה האמנותי סוזאן, היא קיבלה מטולוז לוטרק (בקריצה לשׁוֹשַׁנָּה, הנקראת גם סוזנה והזקנים, דמות שיופייה ייסר גברים מבוגרים, היא נרטיב שנכלל בספר דניאל של הכנסייה הקתולית), שבא מבית אציל ומיוחס והזמין אותה לכל נשפי הפאר שערך.

Portrait of Suzanne Valadon by Toulouse-Lautrec, 1885

Portrait of Suzanne Valadon by Vojtěch Hynais, 1889

ולאדון, מסתבר, הייתה שונה מדוגמניות אחרות, אבל לא רק בגלל יופייה יוצא הדופן. היא לא רק ניצבה ודגמנה: היא למדה בקפידה כל תנועה של יד אמן שצייר אותה ושיחזרה אותה מאוחר יותר בסטודיו שלה. כך מהתבוננות ממולחת באמנים שעבורם דגמנה, היא למדה ופיתחה טכניקה לציור פסטלים. ציוריה הראשונים מתוארכים לשנת 1891 והדפסיה משנת 1894.
ב-1891 היא פגשה את אדגר דגה, שהעריץ את כשרונה ורכש ממנה עבודות (אשר היו בכלל עבודותיה הראשונות) והם הפכו ידידים. כך, בתמיכת ובהדרכת חבריה ולקוחותיה, בעיקר בעזרתם של אדגר דגה ואנרי דה טולוז-לוטרק, עברה ואלדון עד מהרה להתמקד באמנות שלה, בסטודיו שלה.

Suzanne Valadon posed for Renoir’s Dance at Bougival and Dance in the City, 1883

בגיל 44, היא הצליחה להתמסר אך ורק לקריירת אמנות עצמאית משלה, מציירת בעיקר רישומים. טולוז לוטרק רכש ממנה אף הוא עבודות ונהג להציג אותן בפני קהילת האמנות האנינה של פאריז ולהתמוגג מתדהמתם כשגילה להם שאלה ציורים של ציירת אוטודידקטית.

suzanne-valadon_femmes-au-bain_1893_aware_women-artists_artistes-femmes

Self-portrait, 1898

בשנת 1883, היא ילדה וגידלה ילד, Maurice Utrillo, אשר אף הוא יהפוך לצייר נוף נודע. הוא נקרא על שם העיתונאי שטען לאבהות עליו, בשנת 1891. בנה היה אחד הדוגמנים האהובים עליה והיא הרבתה לצייר סצנות משפחתיות יחד איתו.

Self Portrait with Family, 1912. Suzanne Valadon is in the center, flanked by André Utter and her mother, with her son at the foreground

Suzanne Valadon, Portrait du peintre Maurice Utrillo, sa grand-mère et un chien, 1910, oil on canvas, 50 × 70 cm, Musée National d’Art Moderne, Paris

Suzanne Valadon, Her Son Maurice Utrillo (seated, right) and André Utter, (1920)

Suzanne Valadon et Maurice Utrillo en 1932

uzanne Valadon, Maurice Utrillo devant son chevalet, 1919, oil on canvas, Musée d’Art Moderne de la Ville de Paris,

Les Trois Moulins, a scene from Montmartre by Valadon’s son Maurice Utrillo.

היא ניהלה מערכת יחסים סוערת עם הקומפוזיטור אריק סאטי, אך לא הצליחה להתמודד עם רכושנותו ותובענותו והיא נטשה אותו. סאטי לא יצא בחייו אם אף אשה אחרת אחריה.

Valadon’s Portrait of Erik Satie, 1893.

היא נישאה לאיש העסקים האמיד Paul Mousis ב-1896, נישואין שהחזיקו מעמד 13 שנה בלבד, כשהיא ממשיכה בקריירה שלה. היא חיה בגן עדן בורגני עד גירושיה ב-1909, באותה תקופה החל לצוץ סגנונה הבוגר, עם נושאים כמו עירום, טבע דומם, פורטרטים ונופים. ההתבוננות הרגישה שלה, בשילוב עם קוים ודפוסים נועזים זכו לה לשבחים רבים.
סוזן ואלאדון, ילדית הרחוב ובת למשפחה ענייה ולא מיוחסת, הייתה הציירת הצרפתייה ובמיוחד האישה הראשונה שהתקבלה ל-Société Nationale des Beaux-Arts, הסלון היוקרתי לאמנות.
התיאורים הצבעוניים העשירים של מתרחצות בים וטבע דומם ופרחוני, היו בין היצירות הנערצות ביותר שלה. היא התמקדה במחוות ובתנועות יומיומיות, כמו רחצה, שבה השתמשה כדי לתאר את הגוף, הן בעייפות וברפיון והן ברוך.
היא הציגה תערוכות בגלריות הכי נחשבות ובתדירות גבוהה. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, שמה נישא מעבר לגבולות צרפת והיא קנתה שם ומוניטין של אמנית בינלאומית.

Suzanne Valadon, La Mère de l’artiste, 1912, oil on cardboard, 82 × 62 cm, Musée National d’Art Moderne, Centre Georges-Pompidou

L’Atelier de Suzanne Valadon

לאחר מלחמת העולם, בשנת 1917, רכשה ממנה הגלריה הפריזאית היוקרתית Galerie Bernheim-Jeune את כל ציוריה העתידיים, תמורת סכום עתק – מיליון פרנק. הכסף תידלק את האקסצנטריות שלה – היא גרה בבית מפואר, גדלה עז כחיית מחמד, חתולים שאכלו קוויאר, פיזרה שטרות של כסף מבעד לחלונה ברחוב rue Cortot, לילדים ברחוב ואפילו גמלה לאמה בנדיבות, בבניית מצבה וקבר מפוארים מגרניט. בהמשך, היא עברה לגור בטירה שקנתה, Le Chateau de St Bernard, במרחק 25 ק”מ צפונית לליון.

בציור שלה “החדר הכחול”, מ-1923, אפשר לראות דימוי אמיץ וכמעט סאטירי של הדיוקן הנשי הטיפוסי של אותה עת. היא שוכבת על ספה, בתנוחה טיפוסית, ספרים פזורים סביבה ולא פרחים, מביטה למרחקים, שקועה במחשבות, שולטת לחלוטין בסביבתה, בטוחה בעצמה, מורכבת, עצמאית. דמותה מכובדת, מראה כוח בנשיות שלה.
היא מתה משבץ מוחי, בת 73, ב-7 באפריל 1938, בפריז. עבודותיה נמצאות בין היתר באוספים של מרכז ז’ורז’ פומפידו בפריז, המכון לאמנות של שיקגו והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

the-blue-room-valadon 1923