הוא רק בן 28 וכבר נכלל במכירה הפומבית המפורסמת של סותביס שסיכמה את העיצוב של המאה ה-20.
Sebastian Errazuriz אמן ומעצב יליד צ’ילי, חי כיום בניו-יורק ונמצא במרכז כל מוקדי ההתרחשות של העיצוב בעולם כיום

 

 

 

 

 

באירוניה מתוחכמת ומדויקת, היצירה של Errazuriz נעה באלגנטיות בין אמנות לעיצוב. דור חדש זה של יוצרים בעולם כיום, אליהם נמנה גם Errazuriz, מחפש את המפגש בין שני תחומים אלה. הצעיר המבטיח בתנועה זו הוא Errazuriz, שממזג פיסול ועיצוב. השפה הגרפית החזותית של Errazuriz, מנגנת במיומנות באלמנטים של הטבע ותרבות הפופ. השפה החזותית הקלילה שלה מזכירה את ארווין וורם, בעוד הקסם החולני שלו והשנינות מתוחכמת מציעים קירבה למאוריציו Cattelan וגבריאל אורוסקו. עבודתו של Errazuriz כבר הוצגה בלמעלה מ-40 תערוכות בערים כמו ניו יורק, פאריס, טוקיו וברצלונה, לצד אגדות עיצוב כגון אינגו המאוורר ומרסל וונדרס. בסותביס נמכרה אחת מיצירותיו במכירה הפומבית הנודעת והחשובה המסכמת את המאה עשרים בעיצוב, כשהוא בן 28 בלבד. כיום, היצירות של Errazuriz נחטפות על ידי אספנים מיד כשהן מגיחות מפתח הסטודיו שלו. “היצירות האהובות עליי של סבסטיאן, תמיד היו סיוריו בשטח שלילי, בממדים הנסתרים של האובייקט שלוקח זמן לגלות”, אומר ג’יימס-זמאיטיס, מנהל המחלקה לעיצוב המאה ה-20 של סותבי’ס.

 

 

An attempt to understand a statistic, Brooklyn, New York 2009 אלף ומאה צלבים לבנים נטועים באדמת פארק ואטארסיד. בית קברים זמני בו 1100 הצלבים מייצגים את מספר האנשים שמתים בניו יורק בכל שבוע ולהמחיש נתון בלתי נמנע של החיים

 

 

הקריירה של Errazuriz מזכירה את הסצנה המפורסמת ב”צ’יינה טאון” של רומן פולנסקי, בה הבלש ג’ייק Gittes מחזיק את אוולין Mulwray בזרועותיו בתחתית גרם המדרגות, בזמן שהוא יורה שאלות קשות לעברה. “היא הבת שלי”, מנסה אוולין לשכנע אותו לפני שראשה נזרק בסטירה חדה, “היא אחותי”, היא מנסה שוב לפני שמקבלת מכה נוספת, “היא אחותי והבת שלי!”, היא זועקת לבסוף בהכנעה. Errazuriz יודע היטב לרכב על שתי דיסציפלינות המסרבות להודות בכך שהן קשורות גנטית. בעידן של התמקצעות נישתיות, Errazuriz הוא אחד מקומץ יוצרים בינלאומיים המערבב ז’אנרים, מקצועות ותחומים באופן עקבי, ומייצר עבודה שלימה אחת, המהווה לעתים חבטת יד מרעננת של הבלש ג’ייק Gittes למומחים שבתחום.

 

אמנות לא אמורה להיות פונקציונלית והעיצוב מוגבל לכלים שימושיים – לדעתי כל זה לא נכון

 

 

 

 

 

“אני לא יודע איפה הגבול בין אמנות לעיצוב”, Errazuriz הודה בראיונות איתו בכמה הזדמנויות. סוג של אמירה עניינית, המהווה מכתב התאבדות מקצועית עבור רוב האמנים ומעצבים, אבל הודאה זו היא המניע למרדף הנחוש שלו בנבכי שני התחומים הללו. הוא בא לסמן מחדש את הגבולות בין אמנות לעיצוב. “אמנות לא אמורה להיות פונקציונלית, ואני חושב שזה לא נכון”, אומר Errazuriz “העיצוב מוגבל לכלים שימושיים בלבד וגם זה לא נכון. חשוב לי שפרויקט יהיה מורכב יותר מסתם גימיק או איזה טוויסט קטן,” הוא מצהיר, “כי אני רוצה שאנשים יראו את המובן מאליו, כל יום בצורה שונה”. הוא דוחה את הקונצנזוס שמבדיל אמנות מעיצוב כיום. הוא מתמחה ביצירת עבודות עיצוב עם תוכן מאתגר, תוך עקשנות להביא יצירות מושגיות שיציעו מידה מסוימת של שירות. לייצר פרובוקציות חברתיות פוליטיות מובהקות, לעתים קרובות מזעזעות ואפילו עם פוטנציאל תבערה. למשל עבודה המבוססת על מחקר המוכיח כי שיעור ההתאבדויות של חיילים אמריקאים כפול ממספר חללי מלחמת ארה”ב בעיראק בשנת 2009. העבודה שלו יכולה להוות מיליטנטיות אסתטית ואמנותית שמקדמת מחלוקת כתנאי בל יעבור לאני המאמין של האמן. זכור במיוחד הפרויקט שלו כעד זיכרון למחנה ריכוז: עץ מגנוליה בגובה 10 מטר, נטוע במרכז מגרש כדורגל במדינת בכדורגל של סנטיאגו בצ’ילה, בנקודה המדויקת שבה בשנת 1973 הרודן אוגוסטו עינה והוציא להורג אלף אסירים פוליטיים. במשך שבוע אחד הפך Errazuriz את האצטדיון לפארק ציבורי וביום האחרון, הוא הזמין שתי קבוצות כדורגל צ’יליאניות מובילות לשחק סביב לעץ, לעיני 20,000 צופים.
למומחים ולמבקרי עיצוב ואמנות העבודה שלו היא סטירת-יד, כמו מידו של הבלש בסרטו של פולנסקי. לצופים התמימים והלא לגמרי מלומדים, זו גאוניות מפתיעה.

 

 

 

 

 

 

פסק זמן בעיר ללא הפסקה

כיכר Times בניו יורק מכונה לפעמים “צומת הדרכים של העולם”, בה יותר מ -100 מסכי ג’מבו בצורות וגדלים שונים, מתחרים על תשומת לבם של אנשים, לפרסום מוצרים או שירותים. כל אחד מהם מאופיין במסגרת זמן קצרה, אורות בוהקים וצבעים, עריכה מהירה וגרפיקה בתנועה חזקה; שלטי חוצות בכיכר נחשבות כנחשקות ויקרות מאד בסביבה זו, סביבה, שלא עוצרת אף פעם, 365 יום בשנה. errazuriz מגיב לבליץ המתמשך הזה, עם מיצב וידאו של תמונה אחת בשחור לבן, מאוד איטית, תקריב של האמן מביט סביב ומפהק מספר פעמים בכל אורך 3 הדקות של הוידאו – אין תנועות מצלמה, ללא חתכי עריכה ולא גרפיקה בתנועה. errazuriz מפהק בקצב נינוח, לצידו שלטי חוצות נוצצים, ודווקא הוא מתבלט בהמולה החזותית; הוא תופס את מרכז במה. נוכחותו מושכת מספר רב של צופים, המצטרפים למעשה הפיהוק, כמו גם מפעילה אפקט דומינו של עייפות בלתי רצונית בקרב עוברים ושבים.

 

 

 

I hope that the video can offer a brief moment of pause that can remind us of our urgent necessity for free space and time that can allow us to recover a stronger sense of awareness. (…) I am yawning at everything and all of us; we need to wake up.”

 sebastian errazuiz”

 

 

 

 

למומחים ולמבקרי עיצוב ואמנות העבודה שלו היא סטירת-יד,  לצופים התמימים והלא לגמרי מלומדים, זו גאוניות מפתיעה

 

 

 

 

העבודה שלו יכולה להוות מיליטנטיות אסתטית ואמנותית שמקדמת מחלוקת, כתנאי בל יעבור לאני המאמין של האמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חשוב שפרויקט יהיה מורכב יותר מסתם גימיק. שאנשים יראו את המובן מאליו, כל יום בצורה שונה

 

 

 

 

 

 

www.meetsebastian.com