לאורך תולדות האמנות, אמנים חלקו כבוד לאימותיהם ולאימהות בכלל, מאינספור שילובים של בתולה וילד ועד לאימהות שעושות דברים יומיומיים ואפילו כדמויות אלוהיות למחצה, כפי שאומר הפתגם הפרסי: אלוהים לא יכול היה להיות בכל מקום, אז הוא יצר אימהות.
רמברנדט צייר לא מעט דיוקנאות של אמו, במסע התירגול שלו לשלוט במיומנות בציור קמטים מושלמים (היא כנראה לא התלהבה מהריאליזם הבלתי סלחני שלו).
פיקאסו אהב נשים, נישא והתגרש פעמים רבות אך היה לו כבוד רב לאמו והם חלקו קשר הדוק להפליא.
לורה הוקני עודדה את דיוויד לעסוק באמנות מגיל צעיר והפכה להשראה מאחורי רבים מציוריו. עם מותה ב-1999, הוקני אמר “תמיד ידעתי בדיוק איפה אמא שלי. אם הייתי רוצה לשוחח איתה הייתי יכול להתקשר אליה והיא הייתה מוותרת על כל מה שהיא עושה כדי לדבר איתי”.
ההיכרות הראשונה של ואן גוך לאמנות הייתה דרך אמו, אנה קרבנטוס ואן גוך, שהייתה בעצמה אמנית חובבת. היא באה ממשפחה משגשגת בהאג והקפידה שילדיה ישמרו על מעמדם החברתי הגבוה. היא הייתה דתייה אדוקה ומשפחתית, אבל גם אם קפדנית ונוקשה. הדיכאון המתמשך של וינסנט הפך גם אותו לעתים קרובות לבלתי נגיש לבני משפחתו, כולל לאמא.
אמו של פול סזאן, אן-אליזבת הונורין אוברט, הייתה ידועה כרומנטיקנית חסרת תקנה שהייתה גאה בלי סוף בקריירה האמנותית של בנה. לסזאן היה הטוב משני העולמות – תמיכה רגשית מלאה מאמו ואביו שתמך בו כלכלית לאורך הקריירה שלו. אמו של סזאן, הייתה דמות משפיעה מאוד בחייו של פול ועיצבה את השקפתו על החיים. היא הייתה מעורבת באופן צמוד בעניינים הרומנטיים של פול, היא ידעה על המאהבת שלו הורטנס, אשר שרפה את חפצים רבים של אמו לאחר מותו.
ג’וליה וורהול הייתה האדם המשפיע ביותר על ההתפתחות האמנותית של אנדי וורהול. היא נולדה בסלובקיה של היום אך עברה לארצות הברית עם בעלה כשהייתה בת 29. היא ניחנה בכישרון רב, אהבה לצייר, בעיקר מלאכים וחתולים, קשטה את הבית בעבודות רקמה שלה ושרה שירי עם. אנדי העריץ אותה ואת רישומיה ולעתים קרובות בחר בעבודתה או בכתב ידה הדקורטיבי ללוות את איוריו. ב-1966 הוא הפיק סרט בשם “גברת וורהולה”, שבו מככבת אמו ג’וליה, כשהיא עוסקת בענייניה היומיומיים.