מהפכת התרבות של סין, בשנים 1966-1976, הייתה הניסיון האחרון של המנהיג הקומוניסטי מאו לשמור על כוחה על האומה, שסבלה מבידוד תרבותי וכלכלי וטוטליטריות, זו הייתה אחת התקופות המדכאות והאלימות ביותר בהיסטוריה המודרנית של סין. ב-1968, בניסיון לפזר את ההתקוממויות האלימות של הסטודנטים המיליטנטים הידועים בשם המשמר האדום, הכריז מאו שעל הנוער של ערי סין לעבור לכפר כדי לקבל חינוך מחדש על ידי האיכרים הכפריים. ג’ונגלי, לאחר שסיים את לימודי האמנות שלו, היה אחד ממיליונים שהושפעו ממדיניות זו. הוא חי במשך עשר שנים באזור הר דאבה הכפרי על הגבול בין מחוזות סצ’ואן ושאנשי, שם נתקל באדם, שלימים יהפוך לנושא הציור המהולל ביותר שלו.

אחת מהסקיצות לציור השמן

בציורי התעמולה הסינים, הוצגה התדמית האידיאלית של האיכר, שתואר כשמח, חזק ובריא, האיכרים הלבושים היטב עובדים יחד בשמחה בכפר המכיל מכונות חקלאיות חדישות, פנס רחוב וטלפון, כולם סמלים של מדינה עשירה ומתקדמת טכנולוגית. במציאות הקשה סבלו התושבים הכפריים מעוני ורעב. מהפכת התרבות הגיעה לסיומה עם מותו של מאו בשנת 1976 ומדיניות חדשה פתחה את כלכלת סין לשאר העולם בשנת 1978. ציור השמן בקנה מידה גדול של לואו, משנת 1980, מייצג את המגמה המחודשת. לואו נפרד מהתיאורים המסורתיים של חיי איכרים אידיליים, מציע תיאור נוקב ופוטוריאליסטי של אדם כפרי, פניו מעוותים והעיניים עייפות. ציפורניו מטונפות, זיעה נוטפת מהמצח, מצחו ומהאף, אצבע אחת עטופה בתחבושת דקה וקערת התה שהוא מחזיק סדוקה. הוא בוהה ישר בצופה, פוזל באור השמש הקשה. הצגה זו בקנה מידה אמנותי כה גדול (גודל של כ-215 על 150 ס”מ), הייתה מהפכנית. היא הייתה שמורה למכובדים רבי עוצמה וקיסרים, אך כאן הוא הציג לראווה חקלאי פשוט ונתן לו כבוד. זהו מבטו מעורר החמלה ויראת כבוד למיליונים כמוהו, שנתנו כל כך הרבה מחייהם ובריאותם בניסיון להגשים את החלומות האוטופיים של מאו.
הציור אפילו מזכיר את הדיוקן הסיני המפורסם ביותר באותה תקופה: דיוקנו של מאו טסה-טונג מאת האמן וואנג גוודונג, התלוי מעל שער טיאננמן הצופה על כיכר טיאננמן בבייג’ינג. חלק מהצופים כל כך התרגש מהציור, שהם אפילו הציעו שהוא יחליף את דיוקנו של מאו.

Luo Zhongli והציור שלו אבא”

אתם עשויים לתהות, האם הציור לא עשוי אולי להתפס כבקורת על החיים בסין ובכן, בתוך הקומפוזיציה ניראה עט כדורי המונח מאחורי אוזנו השמאלית של האיכר. לתערוכה שבה הוצגה עבודה זו לראשונה הייתה לה אג’נדה פוליטית לקידום היבטים חיוביים של החברה הסינית. בהקשר זה התעקש יו”ר אגודת האמנים של סצ’ואן, לי שאויאן, שלואו יוסיף את העט הכדורי לקומפוזיציה מחשש שלא יתקבל לתערוכה בלעדיו. העט היה מרכזי בביטוי שהאיכר הזה היה מודרני ומשכיל, מייצג את עתידה מלא התקווה של סין, במקום להיראות כהתקפה ישירה על מדיניות המפלגה הקומוניסטית הסינית, שהמשיכה להחזיק בשלטון לאחר מותו של מאו ונותרה בשלטון עד היום.
לאחרונה הופיעה גרסה של הציור בפסל ענק, במכון לאמנויות יפות של סצ’ואן בצ’ונגצ’ינג. גובהו שבעה מטרים ורוחבו חמישה מטרים. לקח אחת עשרה שנים להשלמתו. הוא מתרגם את המרקמים המפורטים ואת העומק הרגשי של ציור השמן המקורי לצורה תלת מימדית ומאפשר לצופים לעסוק ביצירה בצורה חדשה ודינמית.
משנות ה-90, העבירה המדינה את התמקדותה מהכפר אל הערים הגדולות ומיליונים של כפריים נאלצו לעבור אליהן כדי לשרוד.

Daba Mountains in Chongqing (Photo provided to iChongqing)