הכוונה היתה לבנות שלד בטון חשוף ומסותת, שלא כמו בוילה, אשר מבטא באופן ביקורתי ומופגן את “האמת של שיטת הבניה – הרעועה – המקומית הכלכלית כיום”.
זו היא קוביה שפוצלה לשתי מסות וחצר ביניהן, המשמשת את המשפחה לחיים בלתי-פורמליים בחוץ, תוך שמירה על אינטימיות. המסות מתפקדות כאגפים, כשהראשון ביניהם מכיל את יחידת האורחים כשמעליה נמצאים חדרי שינה, והוא נטוע במדרון האדמה. האגף מתחבר במעברים/גשרים המרחפים וחוצים את החצר לרוחבה ומגיעים לאגף הסלון, המטבח וחדר האוכל, מעל סטודיו הפיסול של האמנית. אלו פונים בהתייחסות מיוחדת לנוף הנשקף מתוכם בשפע, ומעניק לכל חלל בתוך השלד את איכויות השימוש בזמן, מהזריחה לשקיעה ומה שביניהם.