המבנה מואר בגופי תאורה מנחושת, הנושאים, כמו המבנה, את חתימתו של האדריכל Kenneth Treister, שתכנן גם את אנדרטת השואה במיאמי ביץ’ והיה חלוץ הגל החדש של ערבוב פיסול ואדריכלות. החזית, למעשה, נוצרה בהשראת עשרת הדיברות, ולמרות שהיא רחוקה מלהיות סימטרית, היא המאפיין הייחודי ביותר של הבניין.
המבנה זכה בתואר הבניין ה-15 הבולט ביותר בפלורידה, על ידי American Institute of Architects ושימש כנושא במגזין העיצוב הפופולארי House & Garden, שהגדיר אותו כסמל להחייאת היהדות הרפורמית.

שרי דבוסקי, מנהלת המרכז, אמרה באוגוסט 2024 ל”מיאמי הראלד”, “יש לנו היסטוריה ענקית, המרכז בן 103 שנה, אבל הקהילה שלנו מונה כיום כ-130 משפחות, לעומת 1,800 המשפחות שהיו חברות בתקופת הזוהר של בית הכנסת, בשנות ה-60. זה הופך את זה לבלתי אפשרי מבחינה כלכלית להחזיק את הנכס”.
בית הכנסת ההיסטורי, מילא גם לאורך עשרות השנים האחרונות תפקיד אינטגרלי בחיי הדת והחברה של מיאמי, אירוח אינספור בר ובת מצווה, חתונות ואירועים משותפים אחרים. לבית הכנסת יש היסטוריה ידועה בהכלת האחר, כמו קהילת הלהט”ב. הרבנית איימי מוריסון, שהיא לסבית, מונתה לרבנית בכירה בשנת 2019.