בשנים האחרונות, האדריכלות האפריקאית העכשווית, הופיעה ככוח בולט ומשפיע, המשלב גישות מסורתיות וחדשניות.
לאורך התקופה הקדם-קולוניאלית, התאפיינה האדריכלות האפריקאית בסגנונותיה הייחודיים, המשתנים מאזור לאזור. ממגורי לבני הבוץ הייחודיים של אזור הסאהלי ועד לבתי אבן האלמוגיים של חוף סוואהילי, העיצובים המסורתיים הללו היו נטועים עמוק במרקם התרבותי של היבשת.
הגעתן של המעצמות הקולוניאליות האירופיות, הביאה עמה שינויים משמעותיים בנוף האדריכלי האפריקאי, כאשר מבנים בסגנון מערבי נבנו כדי לשרת את הצרכים המנהליים, המסחריים והדתיים של המתיישבים. בעידן הפוסט-קולוניאלי, החיפוש אחר זהות לאומית הוביל לפיתוח סגנונות אדריכליים חדשים, בהשראת השפעות מקומיות ובינלאומיות כאחד.
עלייתה של האדריכלות האפריקאית העכשווית, מונעת על ידי מספר רב של גורמים, כולל גלובליזציה, התקדמות טכנולוגית ומודעות גוברת לחשיבותו של עיצוב בר קיימא. כתוצאה מכך, האדריכלים של היום מבקשים יותר ויותר להגיע לאיזון בין שימור המורשת האדריכלית של היבשת, לבין אימוץ רעיונות חדשים וחדשניים. אדריכלים רבים שואפים ליצור מבנים שהם גם ידידותיים לסביבה וגם חסכוניים באנרגיה. מבנים ירוקים, למשל, משלבים מאפיינים כגון פאנלים סולאריים, מערכות איסוף מי גשמים ואוורור טבעי, המסייעים למזער את טביעת הרגל האקולוגית שלהם.
שימוש חוזר ושימור, הם גם היבטים מרכזיים של אדריכלות אפריקאית עכשווית, שכן אדריכלים פועלים לשחזור אתרי מורשת ולייעוד מחדש של מבנים קולוניאליים. גישה זו לא רק עוזרת לשמר משאבים היסטוריים יקרי ערך, אלא גם משמשת לגשר על הפער בין העבר להווה ומדגימה את הפוטנציאל לחדשנות בהקשר מסורתי.
אדריכלות אפריקאית עכשווית מדגישה מרחבים ציבוריים, מטפחת תחושת קהילה ולכידות, לקדם סביבה עירונית שוויונית ותוססת יותר.
התמודדות עם אתגרי דיור היא היבט נוסף, כאשר אדריכלים בוחנים פתרונות חדשניים לספק דיור בר השגה. על ידי מינוף חומרים מקומיים, טכניקות בנייה בת קיימא ועיצוב מונע על ידי קהילה, פרויקטים אלה עוזרים לשפר את תנאי החיים של מיליוני אנשים ברחבי היבשת.
שלושה סגנונות בולטים באדריכלות עכשווית, כוללים דקונסטרוקטיביות, פרמטריות וארכיטקטורת היי-טק. סגנונות אלו ידועים בשימוש החדשני שלהם בחומרים, בגיאומטריות מורכבות ומתמקדים בעקרונות עיצוב בר קיימא.

 

 

/  חלק א: שורשים

 

כפרי Ndebele הצבעוניים בדרום אפריקה
בני קבוצה אתנית זו, מדרום אפריקה וזימבבואה, ידועים בכישרונם האמנותי, במיוחד בבתיהם המצוירים ועבודות החרוזים הצבעוניים. הציורים על הבתים החלו החלו כסמלים וסימנים שהם יצרו, בזמנים שהם היו מאוימים על ידי שבטים גדולים יותר, כדי לתקשר זה עם זה בחשאי. ציורים אלה הפכו עם הזמן לביטוי הן לזהות תרבותית והן להוכחת ההישרדות והמשכיות של השבט.
ציורי הקיר נעשים תמיד על ידי הנשים והמסורת והסגנון הזה עוברים מדור לדור על ידי האמהות. בית צבוע היטב מעיד כי אשת הבית היא אישה ואם טובה.
הדפוסים (פטרנס) הראשוניים של האמנות הזו הם בני מאות שנים, אז ציירו הנשים באצבעותיהן על קירות הבוץ של בתיהן הגליליים. נעשה שימוש רק בפיגמנטים טבעיים, שהיה צורך לחדשם מדי עונה, לאחר שגשמי הקיץ שטפו אותם. הכיבוש הצרפתי הקולוניאלי, הביא להם את הצבעים התעשייתיים.
לקריאה נוספת

 

 

 

 

כושר ההמצאה של אדריכלות שבטי מוסגום
דוגמה יוצאת דופן של הנדסה ילידית, היא הארכיטקטורה המסורתית של אנשי מוסגום או מולווי – מצ’אד וקמרון, שם עץ ואבן נדירים יחסית ולכן מתחמי הדיור שלהם, עשויים מאדמה זמינה מקומית, בנויים בעבודת יד מבוץ מיובש, סכך ומים, כאשר בניית כל מבנה נמשכת כשישה חודשים.
הבתים בעלי צורה כיפתית וגובהם נע בין שלושה לתשעה מטרים. החלק החיצוני שלהם מעוטר בדפוסים הפוכים בצורת “V” או בחריצים ישרים, כדי לספק מדרך רגל לטיפוס, גם כתמיכה מבנית וגם לניקוז מי הגשמים. נשות הקהילות מפקחות באופן מסורתי על תחזוקת המבנים הללו.
טכניקת הבנייה היא בשכבות של בוץ, הנערמות כלפי מעלה, כדי לבנות את קירות המבנים. כל שכבה נשארת לייבוש לפני הוספת השכבה הבאה, ליציבות וחוזק. לכניסות מעין צורת חור מנעול מערבית, הן צרות בגובה הברכיים ורחבות יותר בגובה הכתפיים, הבתים כוללים גם פתח קטן בחלק העליון, המאפשר זרימת אוויר.
מתחם מוסגום מסורתי כולל חמישה מבנים – אחד לראש הבית, שניים לבני המשפחה, אחד מיועד למטבח ולמחסן מזון ואחד לבעלי חיים.
לקריאה נוספת

 

 

 

הארכיטקטורה הקדומה של בני ההאוסה Hausa
האוסאלנד Hausaland היא אוסף של מדינות שנוסדו על ידי אנשי האוסה, בין נהר הניגר ואגם צ’אד, מתהדרת באינספור צורות בנייה יצירתיות, מאופיינים בקמרונות, קשתות ובמזחים, קירות מעוטרים להפליא במוטיבים אמנותיים. למרות ההשפעות קולוניאליות וטרנדים מודרניים מתקופתנו, שספגה האדריכלות האפריקאית, סגנון הבניה המסורתי של ההאוסה נותר חי, נפוץ והמשפיע ביבשת. עובדה מופלאה, אם השורשים נעוצים במצרים הקדומה והם ממשיכים להיות רלוונטיים גם כיום.
במשך אלפי שנים, החומרים העיקריים המשמשים בבנייה אפריקאית מסורתית היו אדמה, אבן וקש. העיטורים האדריכליים שעוטפים את מבני האוסה, מבוצעים על ידי חרטים ובונים מוכשרים ומסורתיים, מיומנים מאוד בעבודת יד ויכולים לצייר צורות ביד חופשית ישירות על פני הקירות, לפני שהם מגלפים אותם על פניהם. המורכבות של עיטורי החזית, מעידים על העושר והמעמד החברתי של בעל הנכס. מרכיב ומאפיין מרכזי וקלאסי נוסף בארכיטקטורת האוסה הם הפסגות, בצורות וגדלים שונים, המעניקים למבנים את צורתם האופיינית, למשל קרניים של שור.
בית מגורים האוסה מסורתי פרוס לשלושה חלקים, עם ליבה פנימית כאזור הפרטי, ליבה מרכזית וליבה חיצונית, הנחשבת לציבורית ופתוחה למבקרים. במרכז המתחם חצר פתוחה, בה מבלה המשפחה בפעילויות ביתיות שונות וכן בטקסים.
לקריאה נוספת

 

 

 

 

 

בתי בוץ מעוטרים בציורים, בטיבלה, בורקינה פאסו
בדרום בורקינה פאסו, במערב אפריקה, שוכן כפר קטן ומעוגל בן כ-1.2 דונם, שנקרא Tiébélé. זהו ביתם של אנשי קסנה, שהתיישבו בשטח במאה ה -15. הכפר ידוע בארכיטקטורה המסורתית המדהימה של הגורונסיי Gourounsi ובקירותיהם המעוטרים לתפארת. קישוט קירות הוא תמיד פרויקט קהילתי, שנעשה על ידי הנשים.
הבתים עשויים אך ורק מחומרים מקומיים: אדמה, עץ וקש. האדמה מעורבבת עם גללי פרה וקש, שהרטיבות מקנה להם פלסטיות מושלמת, לעיצוב משטחים כמעט אנכיים. כיום טכניקה זו מוחלפת ביציקת לבני בוץ.
הקירות בעובי מטר וחצי והבתים מעוצבים ללא חלונות פרט לפתח קטן או שניים, בכדי לאפשר מספיק אור טבעי להתמצאות. דלתות הכניסה הן בגובה מטר וחצי בלבד, בכדי להתגונן בפני השמש וגם בכדי להקשות על אויבים לחדור פנימה.
לאחר הבנייה, האישה מציירת ציורי קיר על הקירות באמצעות בוץ צבעוני וגיר לבן. המוטיבים והסמלים לקוחים מחיי היומיום או מדת ואמונה. לאחר מכן, הקיר המוגמר נשרף בזהירות באבנים, כל צבע נשרף בנפרד כך שהצבעים לא יתערבבו זה בזה. לבסוף, המשטח כולו מצופה לכה טבעית המיוצרת מ- néré, עץ שעועית אפריקני.
לקריאה נוספת

 

 

 

 

 

נוביה שעל הנילוס
לאורך גדות נהר הנילוס האגדי, כשמדבר סהרה נמצא בגבכם ונופים עוצרי נשימה מעל הנילוס מולכם, הנהר הגדול מתפתל בין הערים העתיקות לוקסור ואסואן, שם מתנשאים מהחוף החולי בתי אנאקאטו נוביאן nubian houses, שנראים כמו מתוך חיזיון מתעתע במדבר. מבוך של בתים מעוצבים בלבני בוץ מדורגים, צבועים בהיר, בצורות גאומטריות עם ציורים הירוגליפיים.
נוביה היא חבל ארץ היסטורי (בתנ”ך, אזור זה נקרא כוש) בצפון אפריקה, לאורך עמק נהר הנילוס מאסואן, שבמצרים בצפון עד לח’רטום שבסודאן בדרום. החבל הוא רצועה צרה המשתרעת לאורך של כ-500 קילומטרים. האזור נמצא תחת שליטתן של סודאן (שלושת רבעים מהשטח) ומצרים (רבע מהשטח).
לקריאה נוספת

 

 

 

 

 

/ חלק ב: אייקונים של אדריכלות אפריקאית

 

שוק לידטה, אתיופיה – 2017 Lideta Market, Ethiopia – 2017
מרכז קניות שתכננו Vilalta Studio בבירת אתיופיה, אדיס אבבה, עם בטון קל וחזית מחוררת השולטת בזרימת האור הטבעי והאוורור פנימה.

 

 

 

 

 

המסגד הגדול של דז’נה, מאלי Djenné, Mali – המאה ה-13
אנדרטה לאסלאם, המסגד הגדול הוא המבנה הבנוי עפר הגדול בעולם. המסגד הוא סמל של העיר דז’נה, ששגשגה כמרכז מסחר בין השנים 800-1250. קירות המבנה החלקים מפוסלים מלבני אדמה אפויות שמש ושכבת טיח.
לקריאה נוספת

 

 

 

 

 

/  חלק ג: אדריכלים עכשוויים ילידי אפריקה בולטים ועבודותיהם

 

David Adjaye
Smithsonian National Museum of African American History and Culture
Washington d.c. usa

 

 

 

 

 

Francis Kéré
קראו עוד על האדריכל
Gando Primary School, Burkina Faso

 

 

 

 

 

Francis Kéré Lycée Schorge Secondary School, Burkina Faso

 

 

 

 

 

Kunlé Adeyemi
Makoko Floating School, Lagos, Nigeria

 

 

 

 

 

 

Mariam Kamara
Hikma Religious and Secular Complex, Dandaji, Niger

 

 

Mariam Kamara Niamey Cultural Center, Niger