כאשר בוחנים אדריכלות בסין, הנופים העצומים, חסרי הגבולות של אותה מדינה, יכולים להוות אתגר, לבנות אדריכלות עם סוג כלשהו של מערכת יחסים שווה עם הסביבה העצומה שהיא סין. יש משהו בודד בבניינים סיניים, שעומדים לבד, כאילו נפלו לתוך הסביבה הבלתי מוגבלת שלהם. אפשר לקבל את הרושם הזה הן בעיירות והן בסביבות הרחק מאזורים בנויים. כל זה הופך את הצורך הברור ליצירת קשר חיובי בין אדריכלות לסביבה, כשמדובר בסין, זה קשה מאוד.
אז השאלה היא איך להתייחס לסביבה ולארכיטקטורה כשווים בהקשר הסיני? איך לקרב את הסביבה והארכיטקטורה כמה שיותר זה לזה, איך להפוך את הגבול ביניהן כמה שיותר מעורפל, איך להפוך את הטבע לנוכחות העדינה ביותר האפשרית עבורנו, בני האדם? אלה הם הנושאים של הפרויקט הזה.
הפרויקט הוא מתחם חדש בעיר Rizhao במחוז שאנדונג, המשמש גם כחלל תצוגה, מרכז מבקרים ומרכז קניות. חלל התצוגה מציע כיום שוקולד ויצירות אמנות, אך התוכנית היא להיות מסוגל לשנות את תוכן התצוגה בקלות בעתיד. האתר נמצא על אגם מלאכותי בסמוך לכניסה לאזור בפיתוח והמבקרים יעברו בבניין זה בדרכם לאזור הפיתוח החדש. שטח הרצפה הוא כ-20,000 מ”ר (כגדלו של מוזיאון תל-אביב לאמנות).
הבניין חותך את פני האגם, לאורך של כקילומטר אחד מקצה לקצה, בערך כמו האגם. המשטח האופקי הצלול של האגם מצויר בתוך הבניין, כשהרצפה, המדומיינת כאדמה, נמשכת כדי לתת תחושה של החלקה על פני האגם, סביבה שבה בני אדם לא יכולים ללכת. שורות של עמודים עומדים במים; צף עליהם, גג דמוי אבנט. גבול חדש בין המים הנמשכים לכאן, לבין האדמה. חוץ חדש נולד, בחלק הפנימי של המבנה.
זכוכית נמצאת בין העמודים. בחלקים מסוימים ניתן לפתוח אותה כשמזג האוויר נעים, מה שמעניק למבנה איכות אוורירית, שכן משב רוח עדין מוזמן להכנס לבניין. בחלקים התחתונים של לוחות הזכוכית, מתחת למים, יש רווחים שמתעלים באופן טבעי מים מהאגם בתוך הבית.
בסביבה הטבעית החדשה הזו שנוצרה בתוך פיסת אדריכלות, חשים בנוף שבו הסצנה בפנים משתלבת בחוץ. מטיילים בפנים ומוצאים כמה מקומות עם תערוכות על שטחי אדמה גדולים ובאחרים הקרקע מצטמצמת, מוקפת במרחב מים גדול. פיסת ארכיטקטורה ארוכה זהה בקנה מידה לנוף העצום, נראית כמו פס העובר מעל האגם. במקומות מסוימים העיקול הרך של הגג תלוי נמוך, צמוד לפני השטח של האגם ומדרונות ההרים מאחור ובאחרים הוא פונה לכיוון השמים, נפתח בנדיבות וממזג את פנים המבנה אל הנוף שבחוץ.
לפני מעל 50 שנה, קבע מבקר האמנות בריאן או’דוהרטי את המודל של “הקובייה הלבנה”, לתצוגת אמנות, אחריה הלכו מוזיאונים לאמנות, עם גלריות קוביתיות לבנות ונקיות. מסתבר שבשנים האחרונות הגישה משתנה ומתחלפת בתכנון מבנים מושכי קהל בזכות היותם נועזים, מקוריים ומיוחדים, אשר כמובן יצטלמו טוב לרשתות החברתיות. ללא המבנה האדריכלי המיוחד הזה, המוזיאון בעיר האנונימית, היה נשאר אנונימי אף הוא. בזכות עיצובו המקורי על ידי אדריכל מפורסם, הוא מהדהד כעת בכל העולם.
RIZHAO, CHINA
Architects: junya ishigami + associates
Area: 20220 m²
Year: 2023
Photographs:arch-exist
