התכנית הגרנדיוזית, אותה מקדם משרד הבינוי והשיכון כבר מ-2017, מסמלת אסטרטגיה ארוכת טווח של המדינה, הדוגלת באפיון סביבת מגורים הולמת עבור החברה החרדית. עם זאת, הדרך עד עודנה ארוכה וגם בתחילתו של העשור החדש סובל המגזר ממצוקת דיור קשה.

הביקוש הגבוה גובר על ההיצע והופך את המגורים בערים החרדיות באזור המרכז, לכמעט בלתי ישים עבור רבים. משפחות רבות מעתיקות את מקום מגוריהן מכור מחצבתן לערים מעורבות ומרוחקות, גם שם הן נדרשות להסתפק בדירות קטנות למידותיהן וצרכיהן. טיוטת מחקר שפרסמו בשנה שעברה איתן רגב וגבריאל גורדון, במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, העלתה כי לדמוגרפיה המשתנה לנגד עיננו תהיינה השלכות גם על מבנה החברה החרדית ולא מן הנמנע שבקרוב משפחות ישקלו את היקפן וגודלן.
עד שזה יקרה, התכנון למגזר החרדי חייב לקחת בחשבון את האופי המיוחד ואורחות החיים השונות וחשוב לא פחות, עליו לעסוק בקיום אחזקת המבנים לאורך זמן. תכנון נכון ייקח בחשבון את מאפייני חיי היום יום ויכיל את כל המרכיבים העתידיים. כך למשל הצפיפות בכל יח”ד, הצורך ביותר מבני ציבור, הצורך בסוג מסוים של מבני מסחר, הצורך באחסנה, העדר השימוש במעליות בשבת וכדומה. תכנון נכון בצד אכיפה מצד העיריות, יצליח לשמר את אופי המבנים לאורך זמן וייתן מענה לצרכים השונים ללא פגיעה בחזות המבנים.

לאור המאפיינים הייחודיים למגזר זה, חשוב במקביל לשמור על תכנון ורסטילי של מבנים ודירות ככל האפשר. כך למשל שימוש נכון בקווי הבניין שיאפשר בניה עתידית לצדדי המבנה הקיים. בערים חרדיות כמעט ואין בניין שעוד לא עבר הרחבות בניה בהתאם לזכויות הבניה בקרקע. יתרה מכך, אורח חייהן של המשפחות החרדיות מקבעות אותן כבר משלב מאוד מוקדם בסמוך למרכז חייהם הרוחני. הגיל הממוצע של רוכשי הדירות נמוך בהרבה מהממוצע הארצי ומרבית מהרוכשים הם משפחות צעירות – זוגות בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם עם ילד או שניים. אותה משפחה עתידה להתרחב במהרה ועל כן נדרש תכנון שיאפשר הרחבה בעתיד. כחלק מהגשת המכרזים נדרשים המשרדים המתכננים להציג הרחבה עתידית אך בפועל העיריות אינן אוכפות זאת במידה וההרחבה אכן מתבצעת בשלבים מאוחרים יותר. כפועל יוצא רבים מהבניינים הללו זוכים לתוספות ספורדיות והמראה בהתאם. ההנחיות המיוחדות צריכות להיות ממוקדות והאכיפה צריכה להיעשות בהתאם ועל פי התכנית המקורית.

פסיקות הלכה אסרו במשך עשרות שנים על הציבור החרדי להשתמש במעליות השבת, מה שהגביל את הבניה במוקדים החרדיים לבניינים של עד 7 קומות. והוביל לכך שבניגוד למקובל ערך הדירות בבניינים האלה רק הולך ויורד ככל שעולים בקומות. עם זאת, מצוקת הדיור הקשה מתחילה להביא לשינוי התפישה. המגמה של בניה לגובה, שהחלה בירושלים מחלחלת אט אט לערים נוספות ונראה שבעתיד הנראה לעין אחוז לא מבוטל מבני הקהילה החרדית יגורו כמו אחרי ברבי קומות.
לאחרונה פיתחנו במשרדנו מענה תכנוני משולב לדרישות הפרוגרמתיות המצוינות למעלה במתחם רב שימושי: בנייני דירות בני 7 קומות ניצבים על גג של מבנה מסחר ותעסוקה. הגג פותח כפארק ירוק עטור עצים לשימוש דיירי המתחם. בתי הכנסת ממוקמים על הגג והכניסה אליהם נעשית מגינת הגג הזאת. בדרך זו הושגו מספר מטרות: הקהילה מכונסת במתחם סגור המשולב בסביבתו באופן אינטגרלי. בתוך כך נוצרים שטחים ירוקים לשהות, בילוי בשעות הפנאי וכן הימנעות מהצורך לעלות ולרדת יותר מ-7 קומות בשבתות.
בעוד שמרבית המשפחות הן מרובות ילדים מרביתן מנועות מלהחזיק כלי רכב. מצד אחד קיים צורך לאפיין מקומות רבים ככל האפשר לשהות מחוץ לבית- פארקים, מגרשי משחקים, מסלולי טיולים וכיו”ב ומהצד השני עומדים מגרשי חניה גדולים ללא שימוש. יוצא שילדים משחקים במגרשי חניה בתנאים לא נאותים. ועל כן נדרש לאפיין אותם בצורה נכונה ומותאמת לצרכיהם ואורחות חייהם.

אדריכל בני אנקשטיין, שותף במשרד V5 אדריכלים ובוני ערים