פרויקט “הרצליה הילס” העומד לקום באזור צומת הסירה בהרצליה, מעורב שימושים, כולל שכונת מגורים, משרדים ומסחר ומרכז ספורט. הפרויקט ממוקם בין כביש החוף, דרך איילון, דרך שבעת הכוכבים והרצליה ב’. חלק המגורים כולל 600 יחידות דיור ב-6 בנינים בני 18 קומות, עם 4 בניני חיבור בני 4 קומות.

מיקום הפרויקט מתאפיין ברמת נגישות ייחודית, הן ברכב (כביש החוף ותחנת הרכבת) והן ברגל – מרחק הליכה קצרה מאזור התעסוקה והבילוי של הרצליה פיתוח, פארק הרצליה וקניון שבעת הכוכבים, ובמעגל השני – חוף הים והמרינה.
מגבלות המקום, הפרוגרמה המורכבת, מבנה המגרש, הקשר לשאר הפונקציות במתחם יחד עם כמות יחידות הדיור ודרישת היזם לפרויקט משמעותי ייחודי ושונה, אתגרו את המתכננים; ובמידת מה בזכותם, הם הצליחו לתכנן שכונה שבה הטמיעו את הרעיונות האורבניים שהם מאמינים בהם,  יחד עם עיצוב חדשני ומעניין.

אייקון  בכניסה לעיר

מיקומו המשמעותי של הפרויקט בכניסה המערבית לעיר הרצליה, יחד עם גובהו וגודלו, יצרו הזדמנות ליצור אייקון אדריכלי. כדי להגדיר את “שער הכניסה” לעיר, בחרנו להגיב לגובהם ואופיים של מבני המשרדים מעבר לכביש החוף, באזור התעשייה של הרצליה פתוח. כך נולד רעיון המסד הצבעוני בגובה של 4 קומות, שמהווה דופן עירונית כמשקל נגד לדופן המערבית הקיימת של כביש החוף.
מיקום הפרויקט לאורך כביש מהיר, בו החשיפה לנוסע היא קצרה במיוחד, הוליד את הבחירה העיצובית במבנה ארוך וצבעוני אשר יכול להיקלט ולהותיר רישומו גם תוך כדי נסיעה מהירה.

דילמת הטיפולוגיה: “מגדלים בפארק” או מרקם עירוני?

הפרויקט מנסה לתת מענה לדילמה בסיסית בתכנון ערים: מגדלים עצמאיים בשטח פתוח כדוגמת חזונו של לה-קורבוזייה, או הרחוב המסורתי, הנמוך והאינטנסיבי. למגדלים יתרונות מוחשיים של איכות חיים: אור, אוויר, נוף ופרטיות, אך הם מולידים מצבים עירוניים חסרי חיים. מולם ניצב הרחוב העירוני הקלאסי, הדחוס והתוסס, המכיל סוגי פעילות שונים ומעודד יחסי גומלין בין בני אדם – אך במחיר פשרות בכל הנוגע לאותן איכויות של יחידת המגורים הפרטית. ובתמצית: האם להעדיף את הדירה או את המרקם העירוני?
בתכנון “הרצליה הילס” שאפנו לשלב בין יתרונות שתי הטיפולוגיות המנוגדות ובין קני-המידה השונים ע”י הנחתם זה מעל זה. יצרנו מרקם עשיר של חללים עירוניים, כיכרות ומעברים פתוחים ומקורים, המאופיינים כולם בפיתוח נופי אינטנסיבי. המרחב הציבורי מוגדר על-ידי ארבע הקומות התחתונות של מבני המגורים, הבנויות כרצף בעל קנה מידה נעים של רחוב עירוני. מגוון לוביי הכניסה המשולבים במסד עוזרים להחיות אותו בפעילות ותנועת הולכי רגל. חווית הרחוב מועצמת בעזרת מרפסות וחלונות במגוון גדלים וטיפוסים הנפתחים אליו ומקנים לו קנה מידה אנושי. מעל למסד המשכי זה, המאופיין בגוונים חמים שבין אדום לחמרה, צומחים ששת המגדלים הלבנים בני 18 קומות. סידור המגדלים בקו אלכסוני ובהסטה זה מזה תוך הפנייתם מערבה, בשילוב עם מספר נסיגות של המאסה הבנויה עם העלייה בגובה, יוצרת בינוי מדורג הן בחתך והן בתכנית; דירוג כפול זה מבטיח מקסימום פתיחות לנוף, לאור טבעי ולרוח, וכן פרטיות מרבית בין דירה לדירה.

עירוב שימושים

המתחם מתוכנן כשכונת מגורים. בנוסף למבני המגורים יהיו בה חנויות, מסעדות ובתי קפה, מבני ציבור וחינוך וכן מרכז ספורט ופנאי הכולל בריכה מקורה ומחוממת, חדר כושר, חדרי חוגים וספא ושטחי חוץ.

עירוב אוכלוסיות : מגוון דירות

הגיוון האנושי הוא חלק מכוחה של העיר ומהווה מרכיב הכרחי של עירוניות בריאה. רב הפרויקט מיועד למשפחות וגודל הדירות בהתאם – 4 ו-5 חדרים, אך כ-30% מהדירות המתוכננות הן בנות 2 ו-3 חדרים, מה שמאפשר גם לזוגות צעירים ולבודדים לרכוש דירה, להשתלב בחיי השכונה ולתרום להטרוגניות שלה.

העיצוב כמרכיב בזהות השכונה

למבני המגורים, כמו גם למרכז הספורט, נבחרה סכמת צבעים עזה וקונטרסטית – אדום, לבן ואפור – כאמצעי להדגשת מרכיבי העיצוב השונים (מסה מול מעטפת, חיצוני מול פנימי, אופקי מול אנכי) וליצירת פרויקט בעל נוכחות ויזואלית חזקה.
הפניית הפרויקט מערבה, לכיוון הים, הודגשה על-ידי יצירת “מסגרות לנוף” בפרופורציות שונות, בחומרים ובצבעים שונים.
בעיצוב הפרויקט הודגשו מרפסות הדירות כאלמנט בעל קנה מידה אנושי ופרטי, וכאמצעי לחיזוק אופיו של הפרויקט כשכונת מגורים.
השיקולים הפרוגרמתיים האופייניים למגורים איכותיים בישראל (כיווני אויר ונוף, אור טבעי, מרפסות שירות) מכתיבים לרוב שטח פנים גדול ומורכבות פלסטית של המבנים. במסגרת עיצוב הפרויקט בחרנו לעטוף את גוף הבניינים ב”מעטפת” חיצונית (אדומה בקומות הנמוכות, לבנה בגבוהות). הפרדה עיצובית זו בין גוף למעטפת מסייעת להשקיט ולפשט את מורכבותו הנתפשת של הבניין, תוך שהיא יוצרת אפקט ויזואלי של עומק.

חזית מאווררת וחומרים חדשניים

באופן ייחודי לשוק המגורים הישראלי, המבנים מחופים באריחי פורצלן (לעומת האבן המקובלת) שמיושם בשיטות מתקדמות של התקנה יבשה, תוך יישום ייחודי של טכנולוגיות וחומרים האופייניים לבניה חדשנית ואיכותית בעולם.
חזיתות המבנים מבוצעות בשיטת ה”חזית המאווררת”, שיטה אשר מבטיחה רמת דיוק מקסימלית ובידוד תרמי מושלם. חזית מאווררת – משמע ביצוע של עבודות האיטום והבידוד התרמי בצדו החיצוני של הקיר. חומר הבידוד שנבחר הוא foamglass, שהינו חומר ירוק לחלוטין הממוחזר מזכוכית והוא בעל תכונות בידוד תרמי מעולות ועמידות מושלמת לאורך השנים. יישום החומר מחוץ למבנה מונע את תופעת גשרי הקור ומשפר משמעותית את ההרגשה בתוך הדירה.
החלק הדקורטיבי של החזית המאווררת מבוצע בשיטה של תליה יבשה על-גבי קונסטרוקציית אלומיניום ואביזרים מפלדת אל-חלד. חומר הגמר של החזיתות הוא אריחי פורצלן. בשונה מאריחי שיש או אבן טבעית, פורצלן הינו חומר מתועש ועמיד אשר שומר על איכותו לאורך שנים רבות. הבחירה בחומר, מעבר להיותו ידידותי לסביבה, נבעה מהיכולת לשלוט בצבעוניות המדויקת – דרישה חשובה בפרויקט זה. מעטפת הבניינים תיראה בעוד 50 שנים כפי שנראתה בעת יישומה, ויעידו על כך פרויקטים רבים אשר בוצעו באירופה בשיטה זו ב-20 השנים האחרונות.

תכנון בר קיימא

הושם דגש רב על תכנון סביבתי ירוק, תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של קיימות ואיכות הסביבה. בין היתר הוגדרה במבנים רמה גבוהה של בידוד תרמי, המסייעת בחסכון אנרגטי.
הזיגוג בכל הדירה הינו בזכוכית מפחיתת קרינה (low E). בחללים הציבוריים של הדירות שולבו רפפות הצללה כלואות בזיגוג, אשר נשלטות על-ידי מערכת החשמל החכם. מערכת חשמל זו, שהינה חלק מסטנדרט הדירה, מאפשרת שליטה על מעגלי תאורה, חימום המים ומיזוג האוויר ובכך תורמת לחסכון ניכר באנרגיה ולהפחתת העומס על הסביבה.
מערכות מיזוג האוויר בדירות הינן המתקדמות מסוגן – מערכותVRF , שהינן בעלות פעולה שקטה במיוחד וחוסכות בצריכת החשמל. לרשות דיירי הפרויקט יעמדו מתקני אחסנה לאופניים בחדרים סגורים.

פתוח סביבתי – לגור בפארק

הפיתוח הנופי תוכנן על ידי משרד אדריכלי הנוף צור-וולף בסטנדרט גבוה ומוקפד. הפרויקט כולו מתאפיין בפתיחות ובשפע של שטחים ירוקים, אשר הופכים את המגורים בו למגורים בפארק אורבני. החל מרצועת שטחי גינון ורחבות מרוצפות לאורך הרחוב הפנימי הקושר בין המבנים, עבור ברחבות כניסה גדולות ובהן פרדסי עצי פרי המבחינים בין כניסות המגורים השונות, דרך הגינות הפרטיות הגובלות בה, ודרך המעברים המקורים שבין המבנים – אל הפארק הפרטי רחב הידיים שבחלקו המערבי של המתחם. הפארק כולל כיכרות ומוקדי פעילות, אזורי ישיבה וגינות כיס, גבעות מלאכותיות ואלמנטים נופיים נוספים. במוקד הפארק הפרטי – כיכר מרכזית רחבת ידיים, בה מתוכננת בריכה אקולוגית ופרגולות להצללה. הכיכר קושרת בין מבני הפרויקט ויוצרת חיבור טבעי אל הפארק הציבורי הגובל בו ממערב, וכן מייצרת גישה נוחה וקלה אל המרכזים הסמוכים לשכונה.

ראיון עם קיקה ברא”ז

קיקה ברא”ז-שורץ, בעלת תואר שני בארכיטקטורה, אוניברסיטת קולומביה (1988) ובוגרת הטכניון, בהצטיינות (1985). עם סיום הלימודים בטכניון, הצטרפה למשרד אריה שרון – אלדר שרון בת”א. לאחר מכן, עברה לניו יורק ללימודי תואר שני. בתקופת שהותה בניו יורק עבדה במשרד משה ספדיה על פרויקט “Columbus Circle Project”- בנין רב תכליתי בן 68 קומות במרכז מנהטן וכן במשרד פרנק וויליאמס ושות’ על פרויקטים של מגורים ומלונות בהיקפים גדולים.

שלושה מגדלי מגורים בשרונה, עבור גינדי. תכנון: קיקה ברא”ז. צילום: עמית גרון

מה האני מאמין שלך?
אני מאמינה שה”אתי הוא האסטטי”: שאדריכלות אתית, הומאנית, שמעמידה את המשתמש וצרכיו במרכז, תיצור אסטטיקה הנובעת מהפונקציונאליות והיא איננה תוצר לוואי שלה. אני מאמינה שכושר ההמצאה והיצירתיות משרתים את הפונקציונאליות ולא להיפך.
אני מאמינה שניתן לעשות אדריכלות למגורים – אדריכלות  “יומיומית”, “שימושית” טובה עם קשר לסביבה העירונית מחד וקשר בין הדירה לחוץ מאידך וכל זאת תוך שמירה על איכויות אסטטיות ומעטפת בנין שמבטאת קשר זה.
אני מאמינה שעשייה מגיעה מתוך אהבה ובאה לידי ביטוי באדריכלות מוקפדת, קוים ישרים, משחקי גושים ומסות, אור וצל תוך דגש על פרופורציות מעודנות והתאמה לתכנון הפנימי.

מה הן ההעדפות התכנוניות שלך?
אני אוהבת להיות מאותגרת בפרויקטים גדולים ומורכבים בכל תחום. מגורים או מסחר –משרדים, מעניין אותי באותה מידה.
התייחסות אורבאנית –  בפרויקטים השונים בתכנון המשרד, שעוסקים ברובם במגורים, ניתן דגש חשוב  לפן האורבאני. בין אם על ידי עירוב שימושים – שילוב של מבני ציבור, מסחר ומגורים; צפיפות גבוהה כיתרון במרקם העירוני; על ידי פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים לרווחת התושבים והעיר כולה; על ידי תכנון שמתייחס לרחובות ולצירים המזינים את הפרויקט ומוזנים ממנו. בפרוייקטי התחדשות עירונית נוצרת הזמדנות להחייאת והעצמת צירים בעיר ועל ידי כך מתאפשרת תרומה ציבורית משמעותית מלבד הגדלת היצע הדיור, כך לדוגמא בפרויקט פינוי בינוי מתחם ויצמן בהרצליה, בו הריסת המבנים הישנים הממוקמים לאורך רח’ הרב קוק תאפשר הפיכת רחוב זה  לשדרה רחבה בעלת דופן מסחרית, הכוללת ציר תנועה ראשי המחבר את מרכז העיר  עם חלקה המערבי, וכולל שבילי אופניים, תשתית לתחבורה ציבורית ומדרכות רחבות לטובת הולכי הרגל.
ההתמחות המיוחדת והניסיון הנרחב שלי במגורים מאפשרים לי לתכנן מבני מגורים מגוונים לכל סוג אוכלוסיה ממבני יוקרה  רבי קומות, דרך בניה רוויה נמוכה יותר ועד שכונות צמודות קרקע. בכל אחד מהפרויקטים אנו בוחנים מחדש את אמירתנו בנושא ואנו מצליחים להגיע  לפתרונות מעניינים כל פעם מחדש ומאתגרים את עצמנו ואת מושג המגורים הישראלי.

מה דעתך על בניה לגובה?
בנייה לגובה משקפת צורך עירוני, סוציאלי, תרבותי ונדל”ני. עושה רושם כי המירוץ הוא לעבר הציפוף מחד ולניראות של ציפוף זה מאידך. למגדל יש משמעויות סמליות ומסחריות כאחד ולכן תמירות הולכת ונתפסת כערך. המגדל מייצר תחושה של חיבור וניתוק בו זמנית. חיבור לחיי העיר השוקקים מחד וניתוק בשנייה שאתה בפנים המגדל- “וילה בשחקים”.
רצוי כי בנייה תצמח לגובה באזורים המשלבים עירוב שימושים ורטיקאלי. חיבור המגדל לקרקע צריך להתבסס על מסחר ומשרדים וזאת על מנת להימנע מניתוק מוחלט של המגדל מהמרקם העירוני ומהרצף של הרחוב. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בפרויקט שרונה שם קומות המסד משלבות מסחר ומשרדים.
לדעתי הדרך הנכונה להגיע לביטוי אדריכלי מקורי ומקומי הוא בחיפוש פתרונות אלגנטיים לדרישות האמיתיות של הדיירים הישראלים ולהמשיך לשפר את המודל המקומי שכבר הוכיח את עצמו שנים רבות. ה-מודל ה-מקומי הוא בלוק ה- H אשר הופיע בישראל כבר בשלהי שנות ה- 50 כחלק מהניסוי האדריכלי הענק והמגוון של הדיור הציבורי בישראל ובמהרה הפך לטיפוס הג’נרי של המגורים המשותפים בישראל.
במגדלים שמשרדנו אמון עליהם בלוק ה- H צומח לגובה ונפגש עם הטיפולוגיה של גורדי השחקים. הנפש הישראלית כמהה לקו הרקיע כמו במנהטן אבל היא איננה רוצה לוותר על הבריזה מהחלון ולעומת מגדלים ‘קלאסיים’ בהם רק חדרי המגורים נהנים מאוורור טבעי משרדנו שם דגש על הצורך הישראלי (שמגובה כיום בהצדקות אקולוגיות) באוורור טבעי לכלל החדרים.
קירות המסך מהווים ניגוד ויזואלי, נפשי ותפיסתי לחדרי הממ”ד. הזכוכית מרחפת כמו בחו”ל וקירות החדרים המוגנים מעגנים ומזכירים את המיקום המזרח תיכוני. כל השילובים כמו גם הניגודים הללו הם תמצית הפיוז’ן הישראלי.
במגדל הישראלי ניתן לראות פתרון ויזואלי לשילוב בין הצרכים הישראלים: הנפשיים, הסטטוטורים והתרבותיים.

מה דעתך על האדריכלות בארץ?
ישנם שינויים ערכיים המשפעים על התכנון, על המזמינים ועל המתכננים. העלייה ברמת החיים בשנים האחרונות פתחה פתח לשינויים בתחום הבניה הפרטית, והציבורית. הגלובליזציה הינה גורם משפיע הן בהעברה ובקבלת רעיונות והן בתכנון ישראלי בחו”ל.

היכן תהיה האדריכלות בארץ בעוד עשור?
הבניה לגובה תמשיך להתפתח כי משאבי הקרקע רק הולכים ומתמעטים. התחדשות עירונית לסוגיה (פינוי בינוי או תמ”א 38 ) תיקח נתח משמעותי מהדירות החדשות. נגישות למוקדי תחבורה כגון הרכבת תהווה שיקול משמעותי יותר בבחירת מקום המגורים לעיתים אף ע”ח שקולים אחרים כגון שקט.  השכונות החדשות תהפכנה לשכונות מעורבות שימושים ותיצורנה קהילות משתמשים לאורך כל שעות היממה.

צייני אדריכל משפיע עליך
טדאו אנדו.

צייני מבנה/אובייקט מושלם בעיניך
אין אולי מבנה שהוא מושלם מכל הבחינות, אך יש מבנים שמותירים חותם עמוק.

מה הן תחנות התרבות שלך?  
נסיעה כסטודנטית לסיור בצרפת אחר הבתים של לה קורבוזייה, הלימודים לתואר השני בקולומביה בניו יורק לרבות החיים והעבודה במשרדו של משה ספדה בניו יורק במשך 4 שנים וסיור ארוך עצמאי ביפן.

צייני יוצר ישראלי המוערך על ידך
דני קרוון ומיכל רובנר. דני קרוון על היכולת המופלאה ליצור מיניאטורות אורבאניות ועל כך שהוא משתמש בשורשיו הישראליים ע”מ להביע את עצמו בזירה הבינלאומית.
מיכל רובנר על היכולת לבטא את עצמה במדיה חדשה, על הנועזות לראות את האדם בקני מידה משתנים ולעבור בין עבודה זעירה ופרטנית לעבודה בקנה מידה קולוסלי.

.