קווים רכים, עדינים והרמוניים, צבעים קלים, חומרים טבעיים ומעודנים, שיטוט בסמטאות Costa Smeralda הוא כמו ללכת לאיבוד בגלריה לאמנות באוויר הפתוח, שבה האדריכלות היא המלכה הבלתי מעורערת.
המתחם יצר סגנון, כאשר נולד ב-14 במרץ 1962, על ידי בעל החזון ויזם המתחם, הנסיך Karim Aga Khan, אשר ריכז את מיטב האדריכלים של אותה תקופה, Michele Busiri Vici, Jacques Couëlle, Luigi Vietti, Raymond Martin & Antonio Simon Mossa, לפגישת צוות Comitato di Architettura, שיתכנן את המתחם ויהפוך אותו, כפי שקרה, לאייקון סגנוני שחורג הרבה מעבר לגבולות הים התיכון.
אזור אידילי, פראי, עם מפרצונים הנגישים רק באמצעות סירה, מים צלולים, מצוקי גרניט המשקיפים על חופים קטנים – זה מה שראו לנגד עיניהם קומץ היזמים. זו רצועת השטח בסרדיניה בין Monti di Mola, Liscia di Vacca  Porto Cervo, Cala di Volpe, Capriccioli & Romazzino.

מהריביירה הליגורית לחוף אמלפי וקאפרי, התיירות האיטלקית נולדה דווקא הודות לזרים שמצאו יופי ודרך חיים באיטליה. כעת הגיע אימאם, נסיך מוסלמי מקהילה שיעית, צאצא של הנביא מוחמד, חצי אנגלי וחצי פורטוגלי, שגדל בז’נבה ובוגר הרווארד. הוא היה בן 24 ואזרח העולם, חלק מהאליטה שהוא רצה לארח ושהוא אכן הגשים זאת והפיץ את בשורת המקום דרך שערי צהובונים. יכולת למצוא את עצמך שותה קפוצ’ינו ליד גרטה גרבו, ג’קלין קנדי, רינגו סטאר והמלך חואן קרלוס, כולם הגיעו לכאן מהריביירה הצרפתית כדי לברוח מהפפראצי ולמצוא קצת פרטיות. לסרדיניה היה קל להגיע, היה שם שדה תעופה קטן, המרינה ואווירה נינוחה ונעימה.
סגנון Costa Smeralda מבטא רוח ים תיכונית הקורצת למסורת המקומית, סינתזה הומוגנית מושלמת בין הרגישויות השונות של האדריכלים שתרמו לפרויקט. המרכיבים האדריכליים היו: קווים רכים, מתפתלים ולעולם לא מרובעים. כבוד לשלוות הנוף. צבעים רכים, פסטליים ולעולם לא חיים. שימוש באבן המקומית בלבד, גרניט Gallura המפורסם. שימוש בעצים מקומיים מגולפים ביד. התוצאה היא סגנון ייחודי ואלגנטי המעניק לאזור זהות שאין לטעות בה.

כבוד והרמוניה עם יופי טבעי, כמעט תוך תחושת קודש, הם המאפיין הדומיננטי של הסגנון. תכונה זו ניכרת גם בבניית וילות “לא נראות” הניצבות על הגבעות הסלעיות, העוקבות אחר צורת האדמה והצמחייה וכמעט לעולם אינן מתנשאות יותר משתי קומות מעל פני הקרקע. באופן זה המבנים משתלבים בצורה מושלמת בהקשר, מבלי להפריע לנוף הבניינים הסמוכים.
אדריכלים בעלי שם בינלאומי זיהו מודל של סגנון אדריכלות ‘אורגני’, הרמוני עם הסביבה, אותם גגות לא סדירים של הבתים הכפריים של סרדיניה, נפחים שכמעט נעלמו בטבע, משתלבים – עם הקווים הרכים והמתפתלים שלהם – בין הסלעים והשיחים של המרחב הים תיכוני ושימוש בחומרים מקומיים. ז’אק קואל הביא לשם חלונות עגולים, בוזירי ויצ’י יצר בתים שנראים כאילו נוצקו לתוך סלעים, חדרים לבנים עם תוספות קרמיקה בצבעים עזים, בעוד לואיג’י וייטי הביא את הסגנון היותר ‘ונציאני’, בהשראת פורטו סרבו ופורטו רוטונדו, עיירה שנוסדה על ידי רוזנים וונציאנים ושבה אמנים כמו סרולי וקאסלה יצרו את האמפיתיאטרון וכנסיית סן לורנצו.

יש הרואים בקוסטה סמרלדה מקום “מזויף”, כמו כל המפלצות והאחוזות על חוף הים וקווי החוף, אשר הושחתו למען תיירות המונית. כאן, לעומת זאת, היה רצון ליצור מובלעת למעטים, לא לכולם, על בסיס יופיו של הנוף, שנשמר כנכס היקר ביותר. למרות העובדה שהריכוז הגדול ביותר של יאכטות בים התיכון מתכנס כאן מדי שנה, הן אינן מייצגות את המקום, אשר השאיר 55 ק”מ של קו חוף בשטחו, ללא פגע.
המיתוס של קוסטה סמראלדה חוגג עתה 60 שנה, מאז נולד הפרויקט שהיווה השראה לתוכניות בנייה בינלאומיות והציב סטנדרט לתכנון מרחבי ופיתוח תיירותי. המיתוס של היעד ההיפר יוקרתי הזה, מחזיק מעמד וללא נוסטלגיה לימים הטובים ומשאר רלוונטי עד היום. כיום קוסטה סמרלדה היא סימן מסחר רשום התוחם את השטחים המנוהלים על ידי קונסורציום פרטי, אשר מנהל 3,000 דונם של קרקע, שנרכשו בשנות ה-60 על ידי אגא חאן ושאר המייסדים בתחילת דרכו.

כיום גם אתם יכולים לטייל ולשהות בקוסטה סמראלדה. מונומנטים שראוי לציין במתחם, הם המסעדה הראשונה שנבנתה בו Quatro Passi al Pescatore ובית המלון האייקוני Cala di Volpe, שהוצג בסרט 007 – שניהם פרי יצירתו של שעוצבה על ידי Jacques Couëlle הגדול. המסעדה שופצה עתה על ידי הסטודיו Blacksheep הלונדוני וזכתה לכינוי חדש, Quattropasi al Pescatore. הבריף אולי היה “יוקרה עכשווית” עם אווירת דייגים כפרית, גג של בולי עץ וקרשים מולבנים, מונחים על קירות לבנים מתפתלים, אריחי טרקוטה גולמיים, משטחי אבן והרבה פירות ים בנוסח סרדיניה, עם ספגטי לובסטר ופסטה ממולאת בדגים וסקמפי.