לדברי טרוויס פרייס, אדריכל ופילוסוף עטור פרסים, שעבודתו נטועה באקולוגיה ובמיתולוגיה, רוב האדריכלות כיום היא פשוט חסרת נשמה. “אתה הולך לקניונים והם מוצפים בכל מיני עמודים רומיים ותמונות מזויפות. זה דיסנילנד. זה שטחי. זה המוני. זה ריק”.
פרייס מתמקד בהשבת “רוח המקום” לעיצוב המודרני, על ידי מתן אלטרנטיבה למגמה “שדרה, קניון ומגדלים” של האדריכלות הפרברית הגנרית כיום, או, כדבריו, “פומפי המספקת לנו בדידות והומוגניות”.
https://youtu.be/O3EChEhwU7M
הסוגיה שלפנינו אינה רק האסתטיקה של “הקופסה המודרנית” (יש כיום אלפי קניונים סגורים, קילומטרים של באנאליות של פרברים ומגדלים ארוזים). הבעיה, טוען פרייס, היא שגם מבנים אלה חסרים חיבור אותנטי לטבע ולתרבויות שבהן הם ניצבים. זה, בתורו, משאיר אותנו עם תחושת ניתוק, בידוד וגעגועים לקשרים אמיתיים זה לזה ולקהילות שלנו.
בעוד שהבעיה מורכבת, הפתרון, אומר פרייס, הוא פשוט: אנחנו חייבים להחזיר את הטבע לארכיטקטורה. “אנחנו עשויים מהטבע בטבע. אנחנו מתגעגעים לקצב. אנחנו מתגעגעים לתחושת חם או קר. חמימות שאינה נובעת מדלקים מאובנים. האדם זקוק לזה. בדיוק כמו שהוא צריך ריח וטעם”.
למבנים בעלי השראה טבעית, יש השפעה פסיכולוגית חיובית על הקהילות שבהן הם קיימים. על פי מחקר של אוניברסיטת קורנל, הקרבה למקומות טבעיים אכן משפיעה ישירות על הבריאות הגופנית והנפשית, כמו גם על הפחתת מתח. מבנים הנמצאים בקרבת אזורים טבעיים, מקדמים רווחה, ונוף סביבה טבעית משפר את התפקוד הקוגניטיבי.
וחשוב יותר, “האדריכלות צריכה להיות מטאפורה, זה חייב להיות סיפור, משמעות”, אומר פרייס.
https://youtu.be/AMfMh0nM_ro
בין אם זו חזית הבית שלך, המעוצבת במסורת מסוימת המעוררת משהו בך, או סגנון מודרני מאוד אשר יכול למעשה – כמו ג’אז – לחפור עמוק לתוך הנפש שלך ולתת לך חוויה אחרת. אין כמעט שום הבדל בין הפסיכולוגיה של החלל, לבין מה שהאדריכלים עושים.
פרייס, פרופסור לארכיטקטורה באוניברסיטה הקתולית בארה”ב, לא רק מטיף ל”רוח המקום” שלו לסטודנטים; הוא למעשה לוקח אותם אל השדה, לאתרים ברחבי העולם, להרכיב מבנים חדשים. הם חוקרים את הנוף ואת הסיפורים הבסיסיים העמוקים בו, ואז יוצרים אדריכלות מודרנית בסביבות אלה, המשקפת את הסיפורים ואת האקולוגיה של אזורים ספציפיים. במשך 18 השנים האחרונות, פרייס נסע ל- 18 מקומות שונים בעולם, עם 18 קבוצות שונות של תלמידים. בכל פעם, הכיתה בנתה מבנים חדשים בתשעה ימים מרתקים. רבים מהמבנים זכו בפרס היוקרתי של המכון האמריקאי לאדריכלות. הפרויקטים נעו בין בתי מרחץ בצפון מערב קולומביה הבריטית, המבוססים על דימויי מסורת המסכות שלהם, בית צף בנהר האמזו בפרו, עד מקדש מכוכבים במאצ’ו פיצ’ו. פרייס אפילו הוביל טיול לנפאל, לבנות מקדשים מפותלים כנחשים ובניית מונומנטים לאייקוני תרבות בני 5000 שנה בפינלנד.
לאחרונה, פרייס ותלמידיו זכו בפרס הפרויקט הטוב ביותר של אירלנד, לפרויקט עירוני. בתוך תשעה ימים בנו התלמידים אנדרטה על האי המרוחק Inishturk, המאוכלס בדלילות, כשהם משלבים את הבנייה עם פרופילים של האנשים החיים על האי. בימאית הסרטים זוכת האמי, ג’ודית סטנלי האלט תיעדה את כל התהליך בסרט חדש.
המטרה עם המונומנט האחרון של פרייס באירלנד ועם כל פרויקט שהוא נוטל על עצמו, היא שהארכיטקטורה המודרנית תשקף את סיפורי הנוף והעם המקומי. “אני פשוט אוחז במראה ואני נותן לך להסתכל על עצמך בה, אבל אני נותן לך להסתכל על זה לא כמו מראה, אלא כמו שטח תלת מימדי שאתה יכול ללכת בתוכו”, הוא מסביר. “ונחש מה? בדיוק כמו כנסייה, בית כנסת, מסגד, מקדש – זה מעורר בך רגש שנוגע באבותיך ונושם את הנוף שהם יצרו לאורך השנים, בפעם הראשונה”.
מבט על ארבעה פרויקטים ב”רוח המקום”:
אינישטורק איילנד, מחוז מאיו, אירלנד. פרויקט זה על אי אירי מרוחק, חגג את התכנסות של האירים בחזרה הביתה ולשורשים שלהם: גחלים בוערים בקמינים, רגעי פרידה עגומים בהיסטוריה האירית כשמישהו עזב בספינה קטנה וירד לאמריקה, או תרומת פחם בערה לבית עני של אחד מבני המשפחה, כדי שיוכל לחמם את ביתו. הפרויקט מקפל בתוכו את הסיפורים האלה ואתו את שישה השבטים הנותרים על האי.
הובאן, מחוז קילקני, אירלנד. זהו אתר זיכרון שנבנה לג’יימס הובאן במקום הולדתו, המהגר האירי ואדריכל הבית הלבן. הוא נבחר למשימה על ידי ג’ורג’ וושינגטון אחרי תומס ג’פרסון. Hoban תוכנן ובנה את הבית הלבן ב-11 שנים. הפרויקט מנציח את מאבקו, התמדתו וניצחונו. הרישומים המקוריים שעשה בתכנון הבית הלבן, נחקקו בחופת זכוכית ואילו טקסטים באנגלית ובגאלית מציפים צללים וסיפורים לפני השטח.
דונאמו, מחוז מאיו באירלנד. אחד המקומות באירלנד, שבהם הזמן, ההווה והעתיד מתכנסים. נתיב זה נבנה לעומק 100 מטר במפרץ באוקיינוס האטלנטי, כשהגלים מתנפצים עליו ולוקחים חלק בחווייה.
Kalevalakheto – Seurasaari איילנד, הלסינקי, פינלנד – הוא חדר שנבנה על אי לצורך הגות, עשוי לוחות עץ מעוקלים בדומה לספינה, גג נירוסטה מרחף מעל וזכוכית חוצצת ביניהם. הפרויקט הוא שיר אפי החובק את כל האפוסים הפינים, האיליאדה ואת האודיסיאה של האוקיינוס הבלטי. ההשראה לעיצוב באה מן הקאלוולה, הסיפור האפי של פינלנד בשירה של פולקלור ומיתולוגיה וכן מסיפורי טולקין, שעקר לפינלנד בכדי לכתוב את יצירת המופת שלו – הטרילוגיה של טולקין, המבוססת על התרבות הפינית. הגיבור בטרילוגיה, הוא מוסיקאי, מיסטיקן ומלך. תחילת תהליך הבנניה הייתה בשיר שכל סטודנט התבקש לכתוב, לתרגם אותו לפסל ואז הפכו הסטודנטים את הפסלים לארכיטקטורה. המבנה נבנה בעזרת התושבים המקומיים על האי. זהו מקום שקט, נצחי, המאפשר לך מסע פנימי ומשקף את ההיסטוריה העמוקה ביותר של פינלנד, על אחד האיים ההיסטוריים הנודעים ביותר שלה, Seurasaari.
