בראשיתה, האדריכלות תוכננה על פי צרכי האדם, הייתה עממית, בנוייה מחומרים מקומיים ומשאבים זמינים, כדי ליצור מקלט ומחסה, אך עם התפתחותה של האנושות, המבנים הפכו להיות מתוכננים תוך התחשבות בתרבות ובהתנהגות החברתית. כך נוצרו סגנונות אדריכליים שונים במדינות ואזורים שונים. אדריכלים כמו Sou Fujimoto, נותנים חשיבות להשפעת ההתנהגות האנושית על האדריכלות ומעצבים את כל המבנים שלהם, סביב הרעיון הבסיסי הזה.
פוג’ימוטו גדל על אי בשם הוקאידו בצפון יפן, שם היה מוקף בטבע וביערות ומכאן נוצרה האנלוגיה שלו, בין ההתנהגות אנושית, לעולם הטבע ובהמשך, ההחלטה להפוך לארכיטקט. עוד כילד, הוא ראה במערות וביערות תפקיד עבור בני האדם, הם בדומה למבנים, הגנו על אנשים.
את ההשראה שלו כילד בהוקאידו, הוא העתיק לטוקיו, שם השלים את לימודי האדריכלות שלו. בטוקיו, המבנים ברחובות הקטנים, הזכירו לו את היותו ילד שהולך בין העלים, הענפים והיערות. כך הוא הגה ופיתח קונספט תכנוני, שעל בסיסו הוא מתכנן את המבנים שלו, בשם Primitive Future.
תפיסה זו באה ליצור ארכיטקטורה אידיאלית על ידי שימוש בשלוש אסטרטגיות מפתח: הדרגה gradation, יחסים relations וניסויים/מקריים experimental/accidental. “הדרגה” מייצגת את האפשרויות והאתגרים שקורים בחיים האמיתיים והסתגלות לשינויים הללו. “יחסים” מייצגים פונקציונליות באדריכלות וכיצד לכל חלל יש משמעות שונה במדינות או בחברות שונות. זוהי היכולת ליצור משהו משתנה וניתן להסתגלות להתנהגות אנושית ביחס לסביבה. לבסוף, פוג’ימוטו האמין שארכיטקטורה צריכה להיות ניסיונית ומקרית ולאפשר למשתמשים בבניין לקיים אינטראקציה עם החללים שבתוכו בצורה אינטואיטיבית. בני אדם יוצרים מערכות יחסים עם בני אדם אחרים ובו זמנית עם סביבותיהם, כך הוא מאמין. הוא רוצה שאנשים יבנו מערכות יחסים משלהם עם המרחב שבו הם נמצאים; “עתיד פרימיטיבי” מעודד אדריכלים לעצב חללים שהם לא רק פונקציונליים אלא גם ניתנים להתאמה, ספונטניים ומגוונים, המשקפים את הטבע המתפתח של ההרגלים והאינטראקציות האנושיות עם סביבתם.
האדריכל היפני Sou Fujimoto תורם עבודות קונספטואליות לעולם האדריכלות, משלב צורות גיאומטריות מרשימות חזותית, עם האיפוק של מינימליסט אמיתי. אדריכלות הוא למד באוניברסיטת טוקיו (1994) ופתח את משרדו בשנת 2000.
עבודותיו של פוג’ימוטו כוללות גם מיצבים ומבנים אמנותיים, כמו הביתן השנתי בגלריה סרפנטיין בלונדון בשנת 2013, שהיה עשוי מלוחות פלדה לבנה ופוליקרבונט, עם עיצוב שנראה קל כענן במבט מרחוק. בית מגורים פרטי בשם House N, הוא תכנן כמודולרי (2008), מתוכנן כשלושה מבני בטון זה בתוך זה, כמו הבובה הרוסית. אחת מעבודותיו הידועות תוכננה בשנת 2010, המוזיאון והספרייה של אוניברסיטת מוסשינו לאמנות Musashino Art University Museum and Library in Tokyo, מבנה ספירלי שקירותיו כוללים מדפים הן בפנים והן בחוץ. מוקף ברשת של לוחות זכוכית, המבנה מכיל גרם מדרגות מפואר המשמש כאודיטוריום, שלא לדבר על אוסף של כ-200,000 ספרים.
המשנה שלו באה לידי ביטוי בצורה יפה, בלב פארק העיר בודפשט, שם הוא תכנן מוזיאון בשטח של 9,000 מ”ר הנקרא “בית המוזיקה”. המבנה שקוע בטבע, חורג מעיצובי המוזיאונים המסורתיים. הוא נותן לארכיטקטורה להוביל את המבקרים לאן ללכת, כמו בפארק, הוא נותן לטבע להדריך את המבקרים, במקום להיות מוגבל לנתיב מסוים ולהגיע ליעד ידוע, הארכיטקטורה מתמזגת עם הטבע. בית המוזיקה מסמל את המושג “ארכיטקטורה פתוחה”, בה הגבול נעלם, האילוצים נעלמים, המוזיאון משולב בנשמתו של הפארק, מה שהופך אותו למרכז שבו אנשים יכולים להיפגש, להתרועע, ליצור, ואפילו להרהר ולעשות מדיטציה. בפרויקט הזה, לא רק ניכרת אהבתו של פוג’ימוטו לטבע, אלא גם הכבוד שלו אליו.
פוג’ימוטו אמר פעם “גם למרפסת רגילה בבניין, יכולים להיות ערכים ומשמעות חדשים כשהיא מעוצבת נכון. להיות אדריכל זה להזדהות עם אחרים ולהתחבר לסביבה הטבעית. זה כרוך ביצירת מרחב שמהדהד אנשים ומציע להם את החופש להיות מי שהם רוצים להיות ולחוות את הרגשות שהם רוצים להרגיש – בין אם זו תחושת חופש, אהבה, קלילות, עייפות, או כל דבר שמדבר אליהם באופן אישי. ברגע שהרגשות האלה מורגשים בחלל בנוי, אתה יודע שהאדריכל שלט באמנות”.
6 תגובות
נו….,?ומתי אצלנו,???
גאוני ממש! אני חושבת שאדריכלות כזו יכולה להיות מדהימה בערים חרדיות ולו רק בשביל מרפסות סוכה😅
גאוני, מדהים. לא מבינה איך המרפסת
עומדת, כשהיא מוחזקת רק בחלק הקדמי
מדהים. לא מבינה איך המרפסת
עומדת, כשהיא מוחזקת רק בחלק הקדמי
מרהיב,מהמם
עו”ד תקרה יפיפיה ניתן למצוא בכנסיה בסטלה מאריס בחיפה
מרהיב.עוד תקרה יפיפיה יש בכנסיה בסטלה מאריס בחיפה