אדריכל מתי רוזנשיין הקים את הסטודיו שלו MRA בשנת 1997, בירושלים ומאז תכנן מגוון רחב של פרויקטים, החל מחללי פנים אינטימיים למגורים וכלה במתקנים ציבוריים רחבי היקף.
ברגישות רבה משלב רוזנשיין את אוצר המילים הנצחי של האדריכלות המסורתית, תוך יצירת אדריכלות עכשווית נקייה, מדויקת ואוורירית, המטשטשת את הגבול בין חללים פנימיים וחיצוניים.
קירות בטון לצד אבן ירושלמית, שימור נוסטלגי, אך מצויד בטכנולוגיה חכמה וחדשנית.
כל בית זוכה לתשומת לב אישית ומאפיינים ייחודיים, אך הוא יודע להשתלב בצניעות במרקם הסביבתי שלו. בתים עכשוויים קמים לצד מבנים היסטוריים, בשפה המגשרת על מאות שנות אדריכלות.
רוזנשיין הוא אדריכל עכשווי, המתכנן בתים בצוותא עם אדריכלים בני מאות שנים.  גיורא אוריין, עורך ראשי, מגזין d+a

 

 

בית בעין כרם
המבנה ההיסטורי לשימור אופייני למבני מגורים של חקלאים מהמאה ה-19 בעין כרם.
בבתים ישנים ומסורתיים מסוג זה הטכנולוגיות והאקלים הכתיבו קירות עבים עם פתחים קטנים, לכן בתים מסוג זה נוטים להיות חשוכים. הכנסת האור הייתה המטרה העיקרית בפרויקט, דוגמא לכך בבית הזה היא תוספת של סקיילייט עגול – אוקולוס – למרכז הקמרון ההיסטורי או חריץ אור מעל מדרגות הירידה למרתף.
השפה האדריכלית החדשה יוצרת הבחנה ברורה בין הישן לחדש.
מתוך רצון לחוש את שורשיו של הבית ההיסטורי והקשר לאדמה, אבן פראית חדשה שולבה בבטון חשוף בלתי מעובד במטרה להדגיש את מצבם הראשוני של חומרים אלו.
תכנון: רוזנשיין אדריכלים. אדריכלית אחראית: מריה קונדרטייב. צילום: אילן נחום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית בשכונת ממילא
הבית ניצב אל מול החומות העותומניות של העיר העתיקה וחזיתו המזרחית בת למעלה ממאה שנה.
החזיתות החדשות של הבניין, מלבד החזית המזרחית שהייתה מיועדת לשימור, נבנו מחדש בסגנון מסורתי ומאופק. בעוד חזיתות המבנה מעוצבות בהתאם לסביבה הירושלמית המסורתית, החזון היה לתכנן את פנים המבנה בשפה ירושלמית עכשווית אך מושרשת היטב בקונטקסט המקומי.
מתוך אמונה שבחומרים ובאופן עיבודם מגולמים ערכים של מקום, זיכרון ותרבות, בפרויקט זה ייחסו האדריכלים חשיבות רבה לשימוש בחומרים מקומיים, למשל, בחרו בפלטת חומרים מקומית כמעט באופן מוחלט: אבן, טיח, מתכת ועץ. בשל השימוש הרווח והדרישות המקומיות המחמירות לחפות מבנים באבן, דבר היכול לעיתים לשוות תחושה של כובד, הוחלט שפנים המבנה יבנה מחומרים מקומיים באינטרפרטציה עכשווית תוך הקניית קלילות לחומרים אלו.
לכתבה מורחבת: מול חומות העיר העתיקה
תכנון: רוזנשיין אדריכלים. אדריכל אחראי: אליוט לזרוס. צילום: אילן נחום. אבי בלבן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית בשכונת בקעה
תכנון הבית בעל שלוש הקומות וגג הרעפים בלב שכונת בקעה כלל מגוון אתגרים: שילוב ארבע יחידות דיור וחניון תת קרקעי במגרש משולש וקטן, שימור החזית של הבית המקורי משנות ה־30 ושימור מרבית העצים במגרש.
הבית בעל צורה משולשת טלסקופית שהיא תוצאה של החזית ההיסטורית המדורגת שנשמרה.
החזית המדורגת וההתכנסות של המגרש היוו הזדמנות ליצירת חריצי אור אנכיים אל תוך המבנה וכן מגוון מבטים אל החוץ. על אף האילוצים, הגאומטריה החדשה מאפשרת ניצול מקסימלי של נתוני המגרש והשתלבות באופן הרמוני עם הטיפולוגיה האופיינית של השכונה.
תכנון: רוזנשיין אדריכלים. אדריכלים אחראיים: אליוט לזרוס. נועה יואלסון. צילום: אילן נחום

 

 

 

 

 

בית ברובע היהודי
בית בן שלוש קומות בלב המרקם הצפוף של הרובע היהודי, עבר שיפוץ מסיבי שכלל גם תוספת בנייה בשפה אדריכלית עכשווית.
היות והבניין מצוי במדרון, הכניסה הראשית אליו היא מהקומה האמצעית. לכניסה הראשית מובילה חצר פנימית בצורת מקבילית, שאליה ניתן להציץ מהרחוב ותפקידה לחצוץ בין הסמטה ובין הבית ולהחדיר אליו אוויר ואור – אלמנט אופייני בתכנון הבתים בעיר העתיקה.
המדרגות המקשרות בין הקומה העליונה והגג הוחלפו במדרגות פלדה ובמעקה העשוי סבכת פלדה המזכירה משרבייה – אלמנט שהושאל ממסורת הבנייה המוסלמית וקיבל כאן פרשנות עכשווית בפלדה מושחרת ובחיתוך לייזר.
האתגר היה להכניס אור למרכז הבית. מעל פינת האוכל תוכננה כיפה גדולה, שבמרכזה פתח ריבועי דרכו חודר אור ומבעדו ניתן להשקיף אל השמיים. הרצון היה לשלב אלמנטים קלאסיים כגון קמרונות וקשתות בפרשנות עכשווית. הקמרון מעל מבואת הכניסה מורכב משתי קשתות לא סימטריות שעוותו ונותקו מהקיר באמצעות חריצים צרים דרכן חודר אור. המטרה הייתה לתת לאלמנטים ירושלים מסורתיים תחושה של קלילות תוך התאמת עיצובם למערכת החללים החדשה.
תכנון: רוזנשיין אדריכלים. אדריכל אחראי: יואל גולדנברג. צילום: אילן נחום. גדעון לוין

 

 

 

 

 

 

מרכז אירועים בגן הבוטני
פנים מרכז האירועים של הגן הבוטני ממוקם בקומה החדשה שנבנתה כתוספת למבנה החד קומתי משנת 1980 (מעטפת הקומה החדשה תוכננה על ידי שלמה אהרונסון אדריכלים).
המבנה המקורי בנוי בצורה קעורה הפונה לכיוון האגם המרכזי של הגן ומחופה כולו באבן ירושלמית.
ההשראה לשפה האדריכלית הפנימית של המרכז נלקחה מהמקום – צורות אורגניות של צמחים, עלים ועצים.
במגמה ליצור קונטרסט טוטאלי לשפה הירושלמית המאופיינת באבן, תוך יצירת דיאלוג עם אופיו של המקום, כמעט כל הפנים עטוף בעץ אלון מולבן ביישומים שונים המזכירים אלמנטים אורגניים מהטבע.
“דמיינתי כניסה ליער, את התחושה שעוזבים את העיר, האור משתנה ונעטפים בחוויה אחרת. עם תנועת השמש במשך היום, עמודי העץ הדקים שעוטפים את הקיר האחורי הקמור של המבנה, יוצרים חוויה דינמית של אור וצל”, אומר האדריכל.
פירי המעליות כוסו במשטחי עץ בסידור אורגני במגמה ליצור תחושת גזעי עץ גדולים המתחברים לתקרה בעלת מבנה גיאומטרי זהה. גלריית הילדים בנויה כבית עץ.
תכנון: רוזנשיין אדריכלים. אדריכלית אחראית: טובי מונק. צילום: אילן נחום. מיכאל שבדרון