בעיר ההיסטורית Utrecht, ניצב בית המגורים The Schroder House, אשר תוכנן בשנת 1924 על ידי Gerrit Rietveld עבור Truus Schröder-Schräder, אלמנה טריה, שחיפשה חלל שמשקף את אורח חייה המתקדם. הבית התגלה כהצהרה אדריכלית שהתריסה נגד המוסכמות של זמנו.
הדיירת ביקשה מרחב מחיה המגלם את האידיאלים שלה, של פשטות ופונקציונליות. Gerrit Rietveld, היה ידוע אז כמעצב רהיטים, כמו הכיסא האדום והכחול האוונגרדי שלו. האלמנה שיתפה איתו פעולה בעבר ויחד, הם דמיינו בית שיחרוג מהמסורת ויאמץ את עקרונות תנועת דה סטייל, באסתטיקה המינימליסטית, צבעי היסוד והצורות הגיאומטריות שלה.
ריטוולד הצעיר החל את דרכו המקצועית כשהיה בן 11, בבית המלאכה של אביו, שייצר רהיטים לבורגנות ההולנדית. כשבגר, פרש והקים סטודיו לעיצוב רהיטים משלו, כדי להביא משהו שונה. את האלמנה הכיר עוד בזמן שעבד אצל אביו ויחד הביאו לבעלה שולחן כתיבה שייצרו. בין ריטוולד ובין האלמנה התפתחה ידידות, כאשר גילו ששניהם שואפים לחרוג ממוסכמות העיצוב והאדריכלות ולהביא משהו אחר.
הבית ידוע בזכות הנזילות שלו בין החללים הפנימיים והחיצוניים, המודגשת על ידי השימוש המרשים שלו בקווים ובמישורים. אחד המאפיינים החדשניים ביותר של הבית, הוא מערכת קירות הזזה בקומה הראשונה, המאפשרת להפוך את החלל מחלל פתוח ביום, לחדרים פרטיים בלילה.
תכונה יוצאת דופן נוספת, היא החלון הפינתי האייקוני בקומה העליונה, הנפתח כדי לטשטש את הקווים בין הפנים לנוף שמעבר ומעצים את תחושת החופש ששרודר חיפשה.
יתר על כן, השימוש הגאוני של ריטוולד במדרגות נסתרות מאחורי דלת הזזה ולוחות עץ כתריסי חלונות, ממחיש את מחויבותו לשילוב אסתטיקה עם פתרונות מעשיים, לטפח סביבת מגורים בטוחה ושלווה כאחד.
הבית שימש גם כקנבס לניסויים של ריטוולד בתלת מימד, תוך שילוב גובה, רוחב ועומק בכל אלמנט של העיצוב. גישה זו מודגמת לא רק בקווי החזית, אלא גם בעיצוב הרהיטים, כמו הכיסא האדום והכחול, המגלם את הרוח הפונקציונלית אך האמנותית של דה סטייל. התנועה האמנותית מעוררת ההשראה De Stijl, או neo-Plasticism, צמחה בהולנד בשנת 1917, חקרה וקידמה אמנות של הפשטה טהורה שתהיה ישימה אוניברסלית. היא חיפשה הפשטה באמצעות צמצום של כל האלמנטים לצורות וצבעים חיוניים, שלטענתה, התגלמו בגיאומטריה היסודית של הריבוע, המלבנים והמישורים או הקווים האנכיים והאופקיים ובצבעי היסוד, כולל שחור ולבן. צמצום המורכבות של העולם הגלוי, לסדרה מוגבלת של צורות וצבעים גיאומטריים, זהו האופי הוויזולאלי של De Stijl.
הבית בעצמו, נראה כבעל פוטנציאל לא סביר להיות מועמד לתהילה. הוא לא גדול, ביישן מבחינה מבנית, ממוקם בצורה גרועה, לא מובחן בתוכנית, אבל מה שמבטיח לו את מקומו בסצנה העולמית הוא החיצוניות שלו. כאן לראשונה, בשנת 1924, האפשרויות האסתטיות של האסכולה של האדריכלות המודרנית, נחשפו בצורה בלתי מתפשרת ומבריקה. לעיצוב יש חוב כלפי פרנק לויד רייט ופייט מונדריאן, בקוים, בגאומטריה, בצבעים ובחומרים. הוא העביר בצורה מיומנת ביותר, את הדימויים והאתוס של הציור המופשט הדו מימדי והחדשני, למימוש בתלת מימד, רחב היקף, לחפץ פונקציונלי – בית.
הבית ממוקם ב-Prins Hendriklaan, המשקיף לנוף רחב ידיים, שהשפיע באופן משמעותי על העיצוב והכיוון. למרות התפתחויות עירוניות ובניית כביש מהיר בשנות ה-60, שלדעתו של ריטוולד פגעו בחיבור בין הבית לסביבתו, בית ריטוולד שרדר נותר יצירה אדריכלית מהוללת.
עיצוב הבית הייתה הזדמנות חייו של Rietveld, הוא עיצב אותו ללא כל הכשרה אדריכלית וללא כל דוגמאות להשראה והצליח ליצור בית שלא רק היה אכן שונה מכל הבתים שניבנו באותה תקופה, ממשיך גם להיות אייקון מוערך כיום, לאחר מאה שנה – הישג מדהים. הבית הפך את ריטוולד לארכיטקט בעל שם. הוא תכנן מבנים רבים מאז השלמתו ב-1925, לפיהם מושג החלל נותר מכריע. אבל אף אחד מהעיצובים האלה לא היה פורץ דרך והפך מפורסם כמו בית שרדר. בית שלעולם לא היה נבנה ללא הלקוחה האידיוסינקרטית, ששאפה לפשטות וצנע והיו לה רעיונות ברורים מאוד לגבי מגורים.
שרודר התגוררה שם שישים שנה עד שמתה שם ב-1985. ריטוולד התגורר שם לאחר מות אשתו ב-1957 ומת שם ב-1964. בשנת 2000 הוכנס הבית לרשימת המורשת העולמית של אונסק”ו.
כיום, הוא ממשיך למשוך מבקרים מרחבי העולם ומשמש כמוזיאון ודוגמה לרלוונטיות המתמשכת של האדריכלות המודרניסטית.
בית ריטוולד שרודר לא רק מקפל את המהות של דה סטייל, אלא גם מייצג שיתוף פעולה עמוק בין האדריכל ללקוח, מה שהופך אותו לנקודת ציון לא רק באדריכלות ההולנדית, אלא בנרטיב של חללי מגורים מודרניסטיים ברחבי העולם.
Photographs: Maria Gonzalez, Stijn Poelstra, David Szabo