“שלווה. השלווה היא התרופה הגדולה והאמתית נגד ייסורים ופחד והיום, יותר מתמיד, חובתו של האדריכל להפוך אותה לאורחת קבועה בבית, לא משנה כמה מפואר או צנוע הוא. לאורך כל עבודתי תמיד השתדלתי להשיג שלווה, אך צריך להיות על המשמר לא להרוס אותה באמצעות לוח צבעים חסר הבחנה”. לואי בארגאן

 

 

עורכת Vogue דיאנה ורלנד, אמרה פעם שהוורוד הוא הכחול כהה של הודו. אבל כשחושבים על המבנים של האדריכל המקסיקני Luis Barragán, שהתייחס בצורה גאונית לארכיטקטורה הקולוניאלית והמקומית של ארצו, ההצהרה הזו נראית איכשהו טובה יותר למקסיקו. Barragán, יליד 1902, האמין שהשילוב בין אדריכלות וצבע, יכול להיות זורם לחלוטין. כאשר הוענק לו פרס פריצקר משנת 1980, כינתה הוועדה את המבנים שלו “מעשה נשגב של הדמיון הפואטי”, תוך הכרה ביכולתם להציע התרוממות רוח, הרמוניה וחיבור עמוק לטבע.

 

 

כשהוא התחיל לתכנן מבנים במקסיקו סיטי המתברגנת, בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת, Barragán אימץ את הסגנונות המקומיים של המדינה, רוכב על גל של צמיחה בנדל”ן. מאוחר יותר נסע לאירופה – שם הוא חצה דרכים עם לה קורבוזיה ואדריכל הנוף הצרפתי פרדיננד בק – מה שהוביל בסופו של דבר לחזון אישי יותר: החיבור האידיוסינקרטי שלו עם הסגנון הבינלאומי ועם אדריכלות קולוניאלית מקסיקנית חיה (בהשראת מבנים בצפון אפריקה). זו הייתה “ארכיטקטורה רגשית”, המבוטאת בלוח צבעים חסר פחד ומכילה, במילותיו “קסם, שלווה, כישוף ומסתורין”.
כל מרכיב במבנה של Barragán היה מחושב בקפדנות ולעיתים קרובות אישי לחלוטין. ביתו והסטודיו שלו עצמו במקסיקו סיטי, שנבנה בשנת 1948 וכיום הוא אתר מורשת עולמית של אונסק”ו, מדגים את תפיסתו את האדריכלות כמעשה אינטימי נגד החיים המודרניים ומקום לניסויים מתמשכים. כמו צייר, לעתים קרובות הוא היה מבצע שינויים בצבע במהלך הזמן. הבתים של Barragán הציעו הסתגרות, פרטיות ושלווה. מאפיינים אלה התבטאו במעט חלונות, תחושת הסתרה בין מרחבים אינטימיים וציבוריים ועיצוב אקלקטי שכלל הכל, החל מיצירות מאת ג’וזף בויס ועד צלבים וטוטמים פולקלוריים. וכמובן, היה צבע. הרבה מזה. בעיני Barragán, לצבע, יותר מלכל גורם אחר, הייתה יכולת להתעלות מעל הגשמיות, לעורר זיכרון ולגעת בקודש.

 

 

בית בארגאן, מקסיקו סיטי
נבנה בשנת 1948 לבית המגורים והסטודיו בהם לואי בארגאן חי ופעל עד מותו בשנת 1988. מודרניסטי וצבעוני, זהו ללא ספק הבניין הייצוגי ביותר של סגנון Barragán, שהושפע באותה העת על ידי המודרניזם והאמנות הפופולרית. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו בשנת 2004 והוא בית המגורים היחיד שהשיג את ההגדרה הזו. כיום הוא אחד המקומות המתויירים ביותר במקסיקו סיטי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הקפלה של Capuchinas Sacramentarias, מקסיקו
במשך שבע שנים מימן ובנה לואי בארגאן את הקפלה החדשה של המנזר הזה במקסיקו סיטי, שקם בשנת 1953, עם קירות צהובים, שני צלבים גדולים וחלונות וויטראז’ גרפיים, הקפלה היא חלל צבעוני ומואר, בו אפשר לעשות מדיטציה דתית בשלווה מוחלטת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוות Cuadra San Cristóbal, מקסיקו סיטי
החווה שזכתה בפרסום בינלאומי, נודעת בזכות קירותיה בצבע ורוד פוקסיה, נפח גאומטרי נועז והגוף הגדול שלה בצבע טורקיז. החווה הגרפית פתוחה לטבע, היא נבנתה בסוף שנות השישים למשפחת Egerstrom. בשנת 2016 האתר הפך ללוקיישן עבור קמפיין פרסום של לואי ויטון “נסיעות”.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קאסה ITESO Clavigero, גוואדלחרה
על אף שהמבנה היה אחד מיצירותיו הראשונות (1929) של Barrágan, האדריכל הצעיר כבר ביטא בו את סגנונו, את משיכתו וטעמו בצבע. המגורים הלא טיפוסיים עוצבו עבור אינטלקטואל שחי שם עם משפחתו עד מותו ב-1964 –  תערובת של בניין ארכיטקטוני ואובייקט אמנותי, הבולט בנוף הקולוניות של גוואדלחרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מבחר פרטים באדריכלות של לואי ברגן