בעשרים השנים האחרונות, גידל העיצוב ענפים, שהתפשטו לכיוונים חדשים רבים, אשר העצימו מעצבים צעירים, העלו ניצוצות במודלים עסקיים והציתו אש במערכת החינוך האקדמית העולמית.
יש דרכים רבות ושונות להיות מעצב בימינו, לעבוד לדוגמא, עם אינטראקציות, מימשקים, ברשת, בהדמיות, בטיפולוגיה, חללים בני 5 ממדים, קיימות ותשתיות חברתיות, משחקים וגם מוצרים ורהיטים.
בעשורים הבאים, שאר העולם ידביק את ההתקדמות ועולם העיצוב יזכה לחיבוק כמתודולוגיה ופילוסופיה על-ידי פוליטיקאים, מדענים וכלכלנים, שמוכנים להחזיק בפרספקטיבה אנושית, הוליסטית וקונסטרוקטיבית של העולם. במאמר זה אנחנו מהרהרים על ההתקדמות הגדולה של המעצבים וכמה עליהם להמשיך להתקדם בכדי להיות מוכנים, בתחום אחר של העיצוב, בכל פעם.

dave bullock

בשנת 2007, JOHN SEELY BROWN – מי שהיה עד שנת 2002 המדען הראשי של XEROX במשך כמעט 20 שנה ועד 2002 המנהל של מרכז המחקר האגדי של XEROX בפלו-אלטו (XEROX PARC) – הציג את המונח THINKERING, בהרצאות ובמאמרים.
במסגרת מצגת שלו בשם: LEARNING 2.0: THE BIG PICTURE, טען שהמעבר מTHINKING- (חשיבה) ל-THINKERING מוקבלת “אינטראקציה עם רשת של דעת, כלים, ומופצת בקהילות עובדות”. כל זאת קורם עור וגידים בעזרת פעולה פרודוקטיבית של TINKERING, תוך ניסוי, בדיקה, בדיקה חוזרת והתאמה, תוך כדי התענגות על כך עם אנשים שהם “בראש אחד”, הפועלים בעולם בשיתוף פעולה פתוח וקונסטרוקטיבי עם קולגות ומומחים אחרים. במילים אחרות, ב- OPEN SOURCE MODE.

enzo mari

THINKERING הוא חיבוק חם, המאפשר לנו לקשר בין מקרים של יצירתיות יחידאית שהושגה לאורך ההיסטוריה על ידי עידון קולקטיבי.

enzo mari

בשונה מתרבות ה- HACKING העכשווית, זה לא מוביל לתוצאות קשות, או להסגרות בנישה. ההפך הוא הנכון, כאשר נותנים לזה להבשיל לאורך זמן, זה יכול להוביל לחלק מן ההישגים האנושיים הליריים והאוניברסאליים ביותר. כמו פסטה, למשל. בישול הוא אחד המודלים שלOPEN SOURCE העתיקים ביותר, והצורות השונות של הפסטה הגיעו לשלמות לאחר דורות של טבחים משך מאות שנים, והן בין ההוכחות המוזרות אך אפקטיביות ביותר של תנועת האופן סורס. הפרדיגמה כל כך מוצלחת שכל התערבות אינדיבידואליסטית, סטייליסטית ושרירותית, כפי שניסו בניסיונות כושלים מעצבים ידועים ועתירי אגו כפיליפ סטארק, GIORGETTO GIUGIARO ו-LUIGI COLANI. כולם נכשלו בצורה מסכנה. פסטה ואופן סורס גם יחד – מה שתעשה איתם תלוי בך, בכישרון האישי שלך, כל עוד אתה נותן בחזרה לקהילה שעזרה לך להגיע למקום אליו הגעת – פן תוגלה ל-styleland.

bob lash

אם הפסטה היא נקודת מוצא טובה, ההתלהבות סביב רעיון האופן סורס מצריך קפיצה לתוך עולם הפולחנים העתיקים והחידושים הלשוניים, ולבחון כמה הקשרים: האם הקשר בין אופן סורס להדפסה תלת מימדית הוא כל כך ישיר? האם CROWDSOURCING, האקריות, עבודת WORKSHOP, עשה זאת בעצמך, ואופן סורס באמת הולכים כולם יחדיו, או שנדחפו לאותה קלחת על ידי כותבים ומבקרים השואפים לצייר עולם של גניוס קולקטיבי ואחריותיות מוסרית? האם יש הבדל בין מרתה סטיוארט ו- BRE PETTIS? כאשר מגיעים לפרשנות על תרבות אופן סורס עכשווית, המאמרים נוטים להיות דוקסולוגיים מאוד- ולא אשכח את תואר הפועל “הגדול” הזה, כי הואשמתי בכך על ידי קורא של קטע שכתבתי על, אכן, הדפסה תלת ממדית. פירושו להיות מלא תהילה ובטוח ללא כל בקורת בצדקת התהילה. האם THINKERING הוא ההפך מביטוי אישי? לא ממש. האקרים ומהנדסים יכולים להיות מאוד גאוותנים ועל אף ש- THINKERING ואופן סורס תמיד הלכו ביחד, ניתן לחלוטין לעסוק גם בכל אחד מהם בנפרד.

מדפסת תלת ממדית זולה

פלטפורמה לפיתוח פרוטוטייפים אלקטרוניים

Created by MDKGraphicsEngine – Licensed to LEGO System A/S

תופעת האופן סורס, אשר שורשיו בעולם תוכנת המחשבים, עוטף כעת את כל הספקטרום של הייצור האנושי, ממוסיקה לסרטים, מאמרים מדעיים, רובוטים, מכוניות ובנייה ושימוש בעולמות אמיתיים ווירטואליים בכל קני מידה, מאדריכלות ועיצוב אובייקטים להדמיה וננו-עיצוב. היסטורית, כאסטרטגיה לשיפור תוכנת אופן סורס על ידי הפיכתו לקריא וזמין לחברי קבוצות משתמשים USER GROUPS)), אופן סורס חוזר לשנות החמישים לקבוצת ה- SHARE של IBM. את המונח “אופן סורס” טבעה CHRISTINE PETERSON ממכון FORESIGHT, בפגישה עם ERIC RAYMOND, LARRY AUGUSTIN ואחרים בעמק הסיליקון ב-1988 והמונח נכנס לקאנון מספר שבועות מאוחר יותר בפסגה של O’REILLY FREEWARE, שם אנשים הציעו שמות, הצביעו לבחירתם והתחייבו ללכת על פי התוצאות.

ערכת מדפסת תלת ממדית

בתהליך הייצור של אובייקטים, ואף באדריכלות, הקונספט של אופן סורס הולך יד ביד עם ההתקדמות בתחום ההדפסות התלת ממדיות וטכניקות של ייצור מהיר (RM ). על ידי העברת אינפורמציה מהירה ממקבצי מחשב למכונת הייצור, RM מאפשר לאינסוף מודיפיקציות של העיצוב המקורי וכך למנה טובה של THINKERING. כאשר הוצגה לראשונה ב- 1980, הדפסה תלת ממדית יכלה לייצר רק מודלים מפוסלים מחומרים מוקצפים, ולא באמת ייצרה דבר, אלא רק נתנה נפח לרעיונות, בגודל טבעי או אחר- וזה היה יקר למדי. החומרים בהם השתמשו הפכו איכותיים בהדרגה, יותר מובנים ו”מוגמרים”. ב- MOMA, התחלנו לאסוף אובייקטים מודפסים בתלת ממד (D3) בשנת 2003, בזמן שאפשר היה להתחיל לקרוא להם מוצרים, לא רק מודלים, ובשנת 2006 ארגנו תצוגת אוסף בשם DIGITALLY MASTERED. באותה הזדמנות, דיברתי על חלום ה- RM שלי, שכלל תפריט שלם של תוצאות חיוביות שיקרו אם האנושות תחליט להשקיע ב- RM. “ההבדל בין פרוטוטייפ לייצור המוני יטושטש, כי כל אובייקט יהיה בו זמנית פרוטוטייפ ואלמנט אחד מתוך מסדרה רבת פרטים. ישנם מעצבים שימשיכו בתפקידם המסורתי וימחקו קבצים מקוריים לאחר מספר הדפסות וישלטו במרבית המשתנים, אך אחרים יתקדמו לתפקיד חדש של מדריכי עיצוב. הם יעבדו, לא על אובייקטים בודדים, אלא במקום זה על משפחות שלמות של אובייקטים ומערכות עיצוב. יצרנים יארחו פורומים אשר בהם יוכלו לתקשר זה עם זה וללמוד מלקוחותיהם, ואולי אף יוכלו לעשות שינויים בתכניות עסקיות שלהם על פי התגובות. יהיו שישקיעו אולי בחנויות RM, שם הזמנות של לקוחות יודפסו לפי הזמנה, דבר שיוזיל עלויות שינוע ואחסון. גישה כזו תמנע בזבוז משאבים וחלל, אך לצערנו גם את מכירות סוף העונה”.

כל הרעיונות נהדרים, אך עתיד כזה מצריך מסירות והשקעה. מדפסות D3 (תלת מימד) שולחניות כבר קיימות, וכן MIT FAB LABS, אשר משנת 2001 סיפקו מכונות ייצור דיגיטליות לקהילות חסרות כוח עבודה ברחבי העולם מצפון נורבגיה ועד גאנה ואזורים מרוחקים בהודו. אך הטכנולוגיה לא משכה קהל גדול או תשומת לב רבה עד שהתרבות ההאקרית התחזקה, בזמן שמגזין MAKE של REILLY’O יצא לאור לראשונה בינואר 2005. MAKE, וירידי MAKER FAIRES שלו וכן האקרים אימצו את ההדפסה התלת ממדית והכירו אותה ליקום האופן סורס. בהשוואה לפשטות המדהימה ולהשפעה של שני כוכבי מהפכת האופן סורס- PROCESSING, שפת התכנות לתורמים-אוניברסאליים שנכתבה על ידי BEN FRY , CASEY REAS בשנת 2001 , ו- ARDUINO ה- MAGICAL BOARD שניצב בבסיס של היקום הפיזי של האופן סורס העכשווי, כפי הראו לנו MASSIMO BANZI ו- DAVID CUARTIELLES בשנת 2005. זה אינו רעיון חדש – מלבד העובדה כי אופן סורס ולכן ניתן לפריצה על ידי האקרים – והאפליקציות שלו עדיין לא מפותחות, כמעט אינפנטיליות – המודל הראשוני נקרא CUPCAKE כי ניתן היה לייצר עוגייה חמודה. כל זה גרר התעוררות תשוקה והתעניינות בהדפסות תלת ממדיות ובתנועת האופן סורס שלא כדאי להמעיט בערכן. במעגלים מסוימים המילה “האקר” עדיין מעלה תחושת חוסר נוחות ופחד מלא ידוע. אך, בדומה לגרמלינים ההפוכים, הם עברו מתקיפת פרבים לייצור תוכנה וחומרה של אופן סורס עבור אמן גרפיטי משותק – ובעתיד, מאות אחרים במצב דומה- כדי שיוכל לבטא את עצמו ואפילו להפעיל תצוגות לייזר על בניינים בעזרת עיניו בלבד.

יוזמת ה- EYE WRITER המהוללת של CHRIS SUGRUE, EVAN ROTH, JAMES POWDERLY, ZACH LIEBERMAN, TEMPT1, ו- THEO WATSON, היא דוגמא לשינויים שעברו על ה”האקרים”. מבלי לוותר על קעקועי הגרילה שלהם, רעיונותיהם של האקרים על עתיד טוב יותר לאנושות תואמים יותר למחשבות הרוב, אפילו רעיונותיה של חלוצה מיליטנטית כמו NATALIE JEREMIJENKO, שהכלבים הרובוטיים שלה ופרויקטים רבים אחרים שלה מהווים פרדיגמה לכל ההאקרים.
לא כל THINKERINGו- HACKING הינם דיגיטליים, כמובן.
הצורות העתיקות ביותר של עיצוב DIY (עשה זאת בעצמך) ושל HACKING בהתאמה, קשורים, לאמיתו של דבר לעיצוב הבית והריהוט. בזמנים יותר קרובים לעכשיו ניתן לחשוב על כך שהפרויקט הצנוע , אך גדול ופוליטי של ENZO MARI -AUTOPROGETTAZIONE, גישתו, מתקופת טרום איקאה, של ייצור רהיטים בערכה מוכנה, חוזר לאחרונה, בצדק, וצובר פופולאריות.
JERSZY SEYMOUR משתמש בצמד מילות הקסם “חובבים” ו-“סדנה” בפרויקט שהחל בלוכסמבורג ב- MUDAM בשנת 2009. במוזיאון, הוא חילק למבקרים פיסות עץ עם שעווה מיוחדת, שנשמרה במצב נוזלי בכלים בצורת הר געש – ואשר לדעתו בעלות איכויות סימבוליות ומגלמות את היצירתיות והכוח שיש לאנשים. האוטופיה שלו היא על “השלמת הייצור בידי האנשים”, הוא הביטוי המזוכך ביותר של אמונת ה- CROWDSOURCING. סוג נוסף של מיקור (SOURCING) נעשה על ידיMARTINO GAMPER בפרויקט שלו מ-2006, “100 כסאות ב- 100 ימים”, שהוא דוגמה לסיעור מוחין THINKERING עמוק. אחרי איסוף חומרי פסולת לאורך שנתיים, GAMPER הציג כסא ביום במשך 100 ימים. שלוש גישות שונות ל- THINKERING ואופן סורס יכולות להחליף סדנאות, מוזיאונים ובתי ספר ברחבי העולם וללמד עיצוב עכשווי באופן העדכני, המעצים, הכלכלי, האלגנטי, האחראי ביותר מבחינה סביבתית.
ככלות הכל, גישה זו אינה חדשה באזורים שלא ידעו שפע בעשורים האחרונים, כמו רובה של אפריקה, הודו הכפרית, מקומות רבים באסיה, חלק מאמריקה הלטינית וכך הלאה. פעילות HACKING באה בטבעיות לאנשים שצריכים למחזר, לעשות שימוש חוזר ולשנות שימוש על מנת לשרוד, וזה נתן השראה למעצבים כמו HUMBERTO CAMPANA ו- FERNANDO, שחכמת הרחוב שלהם מסאו פאולו, לא רק עזרה ליצירת המוצרים היוקרתיים שלהם בחנויותיהם ברחבי העולם, אלא גם את הסדנאות הנדיבות והמרתקות שהם מציעים לסטודנטים במקומות רבים בעולם. הדברים האלו מחבבים עלי את חברת MAYA PEDAL בגואטמלה, והם הסיבה לכך שיריד ה- MAKER FAIRE שבו באמת הייתי רוצה להיות נוכחת, הוא באפריקה. הראשון היה ב-2009 ב- ACCRA בגאנה. איני יכולה לדמיין דבר לו יותר זקוקים הסנובים המקסימים מהאתר IKEAHACKERS.NET מאשר ביקור שם.
מאז הניסיונות הראשונים להפוך לפורמאלי שימוש ב- CROWDSOURCING בעיצוב ובייצור, עיצוב אופן סורס התפתח בצורה מרתקת, בלתי-ליניארית, תוך התנסות ברמות שונות של מעורבות אסתטית ואתית. מצד אחד, חברות כמו ELEPHANT ו- MGX (אגף של החברה הבלגית MATERIALIZE ) שהפכו ראשונות את הדפסות התלת מימד לפופולאריות כדרך מובטחת להגיע לעיצוב איכותי, הלכו לאורך קווי המתאר של העיצוב המסורתי, והתייחסו לאסטרטגיות חדשות ככלים חדשים ליצירת עיצוב ששאף להתחרות עם יצירות-מופת מן העבר על ידי יצירת שפה פורמאלית חדשה. מצד שני, FAB LABS וניסויים הנדסיים ומדעיים אחרים יצרו אסתטיקה של LAISSEZ FAIRE יחד עם עמדה מוסרית שכמעט על סף הקדושה, המסתכנים בכך שבטווח הארוך ייתנו שם לא כל כך טוב לתנועה, בדומה לתנועת הירוקים.
הדוגמאות של רוח THINKERING ואופן סורס אמיתיים מאופיינים ביחס לאישיות, לפונקציה, למשמעות ולאיכות הפורמאלית יחד, הם אלה הגורמים לנו לשאוף לעתידו של תחום העיצוב. יש כבר דוגמאות רבות וככל שאוריינות-העיצוב מתפשטת ונחשבת חיונית לחינוך ויזואלי יהיו אף יותר.

martino gamper

אנו יודעים שזה ישתפר, אך בינתיים, גל האופן סורס, DIY, ו- HACKING כבר קצר הצלחות משמעותיות: הטוב השיתופי הפך לדבר מרכזי. התהליך מתחיל עם קהילה, קבוצה אשר ההומוגניות שלה כבר אינה מוגדרת על ידי הגדרות היסטוריות של גיל, מגדר, מוצא, מעמד, איזור גיאוגרפי או דת, אך על ידי עניין משותף או תשוקה משותפת, וממשיך בדרך שבו משתמשים, מתאימים ומסיימים שימוש במוצר.
בעבר, הגעה אל ה”צרכן” עם מוצר מוגמר – משמעו היה סיום תהליך העיצוב. ובפרפראזה על דבריה של ILSE CRAWFORD, שדברה על כך בסימפוזיון MY WAY במילאנו, של אקדמיית העיצוב EINDHOVEN באפריל 2011, על הזמן שאנו, המעצבים, עיצבנו עבור הצרכנים. הימים האלה עברו מן העולם. עתה אנו מעצבים לנו, אנשים עם אנשים עבור אנשים.