התחממות כדור הארץ מחייבת התגייסות של כל העולם, כדי להילחם בתופעה. אחת מהדרכים, היא הצעת משקה קיצי צונן ומרווה, שהופך עד מהר למשקה לאומי של המדינה שתרמה אותו לרווחת הפלנטה מעלת אדי החום. הנה חלק מתרומת אותן מדינות, למאבק הגלובלי בחום הקיצי, לכל אלה מכם שצמאים למידע. או למשקה צונן.
עייראן Ayran או doogh / איראן וטורקיה
משקה על בסיס יוגורט מלוח, המזוהה בעיקר עם איראן וטורקיה, אך נהנים ממנו בכל המזרח התיכון ומשקאות דומים נמצאים גם בהודו ובבלקן. למשקה מקורות עתיקים ולמרות שאי אפשר לקבוע את מקורו המדויק, הוא יכול היה להתפתח בו זמנית באזורים שונים בעולם. Doogh מיוצר על ידי ערבוב של יוגורט, מים קרים (או קרח) ומלח. לעתים קרובות הוא משולב עם עשבי תיבול ותבלינים שונים – כמו נענע או פלפל – ואפשר להוסיף גם פירות או ירקות. הוא עשוי מדי פעם גם כמשקה מוגז.
למרות שהם דומים מאוד, לעייראן הטורקי יהיה מרקם סמיך וקרמי יותר והוא מוגש בדרך כלל רגיל, בעוד שהמשקה האיראני נראה דליל יותר ולעתים קרובות הוא כולל עשבי תיבול או תבלינים. מרווה צימאון מרענן זה מוקצף במהירות בבית, אבל גרסאות מיוצרות מסחרית נפוצות מאוד. שני המשקאות מוגשים בדרך כלל עם מנות מסורתיות ואוכל רחוב.
הורצ’טה horchata / מקסיקו
בצורתו הבסיסית, horchata הוא משקה על בסיס אורז, המיוצר על ידי השריית אורז במים, בדרך כלל יחד עם קינמון. השילוב מעורבב, בדרך כלל ממותק ומסונן עד למרקם חלק וקרמי. להורצ’טה יש היסטוריה ארוכה וככל הנראה שורשים אירופיים ואפריקאים. מקורו של הורצ’טה ככל הנראה במקסיקו, שם היא מוכרת מאז המאה ה-16. באמריקה הלטינית, השם משמש כיום בעיקר כמונח כללי לקטגוריה רחבה של משקאות “אחים” – הם מבוססים על דגנים, פירות, זרעונים, עשבי תיבול ותבלינים.
הורצ’טה מקסיקנית נמכרת על ידי רוכלי רחוב והיא נפוצה במסעדות מקסיקניות בארץ ומחוצה לה. זמינות גם גרסאות בבקבוקים או אבקה. הורצ’טה מומלץ להגיש מצונן היטב.
ליקואדו Licuado / מקסיקו
משקה מעורב מקסיקני המורכב מחלב, פירות טריים וקרח. המשקה פופולרי ברחבי אמריקה הלטינית, שם הוא ידוע גם בשם בטידו. המשקה זכה לתהילה בארה”ב בתקופת ההגירה בשנות ה-90. ליקואדו, שפירושו מעורב או נוזלי, עשוי להכיל גם אגוזים, דבש ותבלינים כמו וניל, ציפורן או קינמון, בעוד שבזנים מסוימים ניתן להחליף פירות בשוקולד. בשל ערכו התזונתי, הליקואדו נחשב למזון ארוחת בוקר חיוני המספק אנרגיה ליום והוא מוגש בדרך כלל בכוס גבוהה מעוטרת בפירות.
אגוואה פרסקה Aguas Frescas / מרכז אמריקה
אלה הם משקאות קלים שאינם אלכוהוליים, המיוצרים בשילוב של פירות, מלפפונים, פרחים, זרעונים ודגנים, בשילוב סוכר ומים. המרענן האולטימטיבי בשל היותו צונן ומורכב משלושה מרכיבים בלבד – מים, פירות וסוכר. פירות כמו מנגו, אננס, אבטיח וגויאבה נמזגים בבלנדר עם מים, מסננים, ממתיקים ומאוזנים מדי פעם עם סחיטה נוספת של לימון או ליים. השם מתורגם ל”מים מתוקים” ולעתים קרובות הם נמכרים בבודגות ובמסעדות ברחבי מרכז אמריקה, מקסיקו והאיים הקריביים, אך ניתן למצוא אותם גם בבתי קפה וטאקרים מקסיקניים ברחבי ארה”ב.
משקאות Aguas Frescas מגיעים במגוון טעמים כמו גויאבה, מנגו, תפוז, מלפפון, לימון ותמרינדי, בין היתר. המשקה נצרך לרוב בחודשי הקיץ, מוגש קר עם חתיכות פרי וקרח. צבעי המשקה נועזים ודוכני הרחוב מתהדרים בקשת משקאות בצבעי ורוד עז, אדום יין וצהוב חיוור.
שווה לטעום גם את הגרסה אגווה דה ג’מייקה, האדומה מפרחי היביסקוס. זהו התרופה האידיאלית לטאקו או טורטייה חריפים מדי.
קפה frappe / יוון
למרות שהמילה frappe הופיעה לראשונה במאה ה-19, זן הקפה היווני הזה (הפופולרי גם בקפריסין), הומצא בשנת 1957. המצאתו מקושרת בדרך כלל לבעלים לשעבר של Nescafé, דימיטריס וקונדיוס. הוא יצר את המשקה במקרה ביריד הסחר הבינלאומי בסלוניקי, כשרצה להכין קפה נמס, אך מים חמים לא היו זמינים.
הוא מיוצר על ידי שילוב של קפה נמס עם מים וקרח. את השילוב מכינים לרוב בשייקר או במיקסר ידני, כך שכאשר מוזגים את המשקה בכוס, אמור להופיע קצף מלמעלה. באופן מסורתי, הקפה הזה מוגש בכוס גבוהה ויש לו שלוש דרגות של מתיקות. אלה כוללים glykós (מתוק כמו תינוק ומורכב בדרך כלל מארבע כפיות סוכר), metrios (מתיקות בינונית עם כשתי כפיות סוכר), או skétos (נטול סוכר).
הייבול Highball / יפן
ויסקי יפני ומי סודה ולמרות שזה נשמע פשוט, הכנת הקוקטייל הזה כרוכה בשלבים מייגעים, שנחשבים כמעט לאמנות. המיומנים ביותר בהכנתו ישתמשו בקוביית קרח מגולפת בצורה מושלמת, אותה מערבבים עד שמופיע כפור על הזכוכית. יש להסיר עודפי מים ולהוסיף עוד גוש קרח לפני שהוויסקי נמזג באיטיות לכוס. הפינאלה הוא עוד גוש קרח ולאחר מכן הקוקטייל מקבל מי סודה.
המהדרין משתמשים רק בוויסקי היפני האיכותי ביותר, שכאשר מוסיפים אותו, מערבבים את המשקה בדיוק שלוש עשרה פעמים עם כיוון השעון. אלא שרוב האיזקאיות יגישו גרסה זולה שלו.
אוואמורי awamori / יפן
זהו המשקה המזוקק הראשון ביפן והוא מזוהה כמעט אך ורק עם אוקינאווה. המשקה מזוקק מאורז ארוך, תסס ועובש קוג’י שחור, מרכיב המפתח שנותן לאוואמורי את הטעם הייחודי שלו. המשקה משתפר ומתרכך עם הגיל ובדרך כלל מאוחסן בסירי חרס ומאפשרים לו להזדקן בכבוד. זהו המשקה הנפוץ ביותר באוקינאווה, המוגש בדרך כלל לצד מים וקרח, מה שמאפשר לכל אחד לערבב ולהתאים אותו לפי טעמו. ההגשה בקנקן עם כוסיות קטנות, מזכיר מאד את הגשת הסאקה.
קאיפירינה Caipirinha / ברזיל
הקוקטייל הלאומי הברזילאי Caipirinha עשוי מ-Cachaça, האלכוהול הנפוץ ביותר בברזיל, שניתן לצרוך אותו בפני עצמו או להשתמש בו כבסיס למספר משקאות מעורבים. לזה מוסיפים סוכר וליים. הדרך המסורתית להכנה היא בצנצנת אחת גדולה שניתן לחלוק אותה בין החברים. זהו משקה חזק, שמומלץ להתנדנד איתו בשעות הערב, מחוץ לשעות הפעילות.
לאסי lassi / הודו
המשקה המסורתי המבוסס על יוגורט הודי זה, מקורו מתקופת טרום טכנולוגיות הקירור, כאשר חקלאים פנג’אבים ערבבו את החלב שלהם עם סוכר וגבינה ושמרו את המרקחת בסירי חרס. לאסי לעתים קרובות מתובל במגוון עשבי תיבול טריים, תבלינים שונים, פירות ותמציות פרחוניות. הוא מעורבב בדרך כלל עם קרח ומוגש כמלווה למנות חמות ומתובלות, מכיוון שהוא מספק רענון לחיך ומרגיע את הגוף, במיוחד בימי הקיץ החמים. לאסי מתוק נקרא מתה לאסי והוא מכיל לרוב ג’ינג’ר, נענע, מי ורדים, הל ופירות אקזוטיים כמו מנגו. Namkeen lassi הוא הגרסה המלוחה של לאסי, בדרך כלל בטעם פלפל שחור גרוס, שום וזרעי כמון קלויים. זן פופולרי נוסף הוא מה שנקרא bhang lassi אשר עשוי מעלים יבשים כתושים או פרחים של קנבוס בר הודי והוא נצרך בעיקר במהלך פסטיבלים הודיים כמו Maha Shivaratri.
לימונצ’לו Limoncello / איטליה
ליקר איטלקי זה עשוי מגרידת לימון מעורבבת עם סוכר ומים, לאחר מכן כל זה מסונן לפרק זמן של מנוחה. הלימונצ’לו מאופיין בצבעו הצהוב התוסס, בעוד טעמו רענן, מתוק וארומטי. זהו אפריטיף או דיגסטיף, תמיד צונן היטב ולפעמים מוגש בכוסות קרות כקרח. למרות שנהנים ממנו כולם ברחבי איטליה, הלימונצ’לו מקושר בדרך כלל לסורנטו, לחוף אמלפי ולאי קאפרי, שם נרשם עליו פטנט לראשונה ב-1988.
תה מנטה מגרבי Maghrebi Mint Tea / מרוקו
שילוב ממותק בנדיבות של תה ירוק ונענע טרייה. צריכת תה נענע נפוצה באזור המגרבי בצפון אפריקה, אך היא קשורה מאוד למרוקו, שם הוא חלק בלתי נפרד מכל מפגש חברתי והוא המרכיב האולטימטיבי באירוח. מכינים אותו באופן מסורתי בקומקומי בראד, שבהם משרים את התה בהתחלה, כדי לייצר את מה שנקרא אלכוהול. העלים נשטפים ולאחר מכן נרקחים בתוספת של התה והמים.
תה בועות Bubble Tea / טייוואן
הומצא בטאיצ’ונג, טייוואן בשנות ה-80, זהו משקה על בסיס תה שמנערים או מערבבים עם פירות או חלב. הוא משולב עם כדורי טפיוקה, המכונים גם בועות או פנינים, כך שהמשקה מכונה לעתים גם תה טפיוקה, תה פנינה או משקה בועות.
במהלך עשרות השנים, מגוון רחב של מרכיבים נכלל בייצור, מה שהניב זנים רבים של תה בועות. חלק מהמתכונים מחליפים חלב בשמנת, גלידה או חלב סויה ומתבלים אותו בשוקולד, קפה, ג’ינג’ר, קרמל, ורד או לבנדר. אחרים משתמשים בתה שחור או יסמין ירוק מעורבב עם פירות טריים כגון תותים, תפוחים, מנגו, אבוקדו, בננות, קוקוס, אננס, קיווי או אפרסקים.
