מאחר והמדינה גובלת בטורקמניסטן, קזחסטן, קירגיזסטן, טג’יקיסטן ואפגניסטן, אחת השאלות השכיחות ובמיוחד בימינו – האם הביקור בה בטוח. התשובה קצרה: מאוד. התיירות המקומית והאזורית היא עצומה באוזבקיסטן. אלה המקומות שהיינו ממליצים גם לכם להתמקד בהם, כדי למצות את הארץ המענגת והמרתקת הזו.

טשקנט: האורבניות האוזבקית
 העיר טשקנט, בירת אוזבקיסטן של ימינו, הייתה אחד ממרכזי המסחר הגדולים לאורך דרך המשי ועד היום היא אחת היצואניות הגדולות של כותנה, משי וטקסטיל למזרח אירופה.
בירת אוזבקיסטן, שופעת אדריכלות אסלאמית, שדרות תוססות, מוזיאונים לאמנות והיסטוריה, תיאטראות, גסטרונומיה בינלאומית וחיי לילה, המייצרים חוויה מודרנית וקוסמופוליטית. מכיכר אמיר טימור המרכזית, אפשר לרדת למוזיאון אמיר טימור, מולו מגדל השעון של טשקנט המחכך מרפקים עם אדריכלות מונומנטלית סובייטית מפורסמת, The The Three מלון אוזבקיסטן. כדאי לבקר במסגד מינורי (נשים מבקרות בו יתבקשו לעטות צעיף לראשן).
בסמוך, רחוב ברודווי הצבעוני, עם חנויות למזכרות, אוכל רחוב ואתרי בילוי. בפארק טשקנט סיטי פארק, תמצאו אקווריום, פלנטריום, מזרקות ומופעי רחוב, כמו גם מסעדות, מלונות מודרניים, קניונים וקולנוע באוויר הפתוח. באתנופארק של Navruz אפשר לרכוש בגדים או חפצים מסורתיים ולהנות מאוכל אוזבקי אותנטי. משם, אפשר להגיע לשוק המקומי העתיק ביותר במדינה, צ’ורסו בזאר, המכיל כל דבר, לא משנה מה – תוכלו למצוא את זה כאן: אוכל, בגדים, מזכרות או אלקטרוניקה.

רגיסטן, סמרקנד: לחובבי אדריכלות
רגיסטן היא המקום החשוב במדינה, בה התקבלו החלטות חשובות והרות גורל בתולדות אוזבקיסטן. זה המקום למפגש עם ארכיטקטורה דרמטית ובראש הרשימה, כיכר רגיסטן ההיסטורית בסמרקנד, המרשימה יותר מכל אטרקציה אחרת באוזבקיסטן. הכיכר נמצאת ברשימת המורשת העולמית של אונסק”ו, מורכבת משלושה מדרסים בולטים – האולוגבק, שרדור וטיל-קורי, ששימשו יחד כאוניברסיטה איסלמית. בכיכר רגיסטן שלושה מדרים: Ulugbek Medrese, שנבנה במאה ה-15, שרדור מדרז וטילקורי מדרזה (שניהם מהמאה ה -17). כל הפסטיבלים והחגים נערכים בכיכר זו וגם הבזאר ביום ראשון.
כדאי לבקר בביתו ובמאוזוליאום גור האמיר (נבנה בסוף ה -14), מקום הקבורה של אחד המלכים המונגולים הגדולים (הוא המלך ששיחרר את המדינה מידי ג’ינגס חאן והמונגולים, ב-1363 ועיטר את העיר ביצירות אמנות וארכיטקטורה של אמני כל הארצות שכבש), אמיר טימור ובניו ונכדיו, טימורידים. אטרקציות נוספות מההיסטוריה של המדינה, הן מסגד ביבי-חנים, השאה-אי-זינדה נקרופוליס והמצפה של אולוגבק ואפשר להספיק לראות את כולם ביום אחד.

בוכרה: לחובבי היסטוריה
העיר העתיקה של בוכרה, עיר פרסית קדומה, היא מסע אחורה בזמן, כאילו נכנסתם ליקום של אלאדין. בוכרה בת יותר מ-2,000 שנה. החלק ההיסטורי של העיר מוגן על ידי אונסק”ו (משנת 1993) והוא שמור כאילו קפא בזמן: עם מסגדים, מינרטים (המינרט המפורסם של קאליאן משנת 1127 לספירה), מדרסים, סדנאות מלאכה, קרוואנסרים ודוכני אוכל רחוב. כדאי לבקר במבנה הקרוי “התיבה”, הוא מעונו לשעבר של אמיר בוכרה, לצד המדרסות המרהיבות של מיר-א-ערב, נדיר דיוונבגי ואבדול עזיז חאן, מינרט קלון, וארמון הקיץ של סיטוראי מוהי הוסה.
בכיכר המרכזית, משכשכת בריכה מלאכותית בשם Labi Hovuz והיא מקום להתגודדות של כל אלה שבאים להנות מהארכיטקטורה שמסביב, לאבד את העשתונות משפע עבודות האמנות למכירה, מאוכל מקומי, לקנח בגלידת סליפה או לקנות מזכרות.
הגרגרנים יוכלו לבקר בבזארים לדגום את המאכלים הלאומיים הקלאסיים של המדינה, כולל פלוב (מנת אורז מענגת המבושלת עם גזר, בצל ופירות יבשים, בשר בקר, כבש, ביצי שליו), סומסה. (מאפה קמח וחמאה, מלא בבקר טחון או כבש, מבושל בתנור טנדור, מוגש עם מטבל עגבניות אוזבקי טיפוסי ומשקה קומפוט), שקשוקה (פה זהו הבשר האהוב על הגריל והשיפוד של אוזבקיסטן, לרוב חזיר או בקר), ונארין (פסטה מגולגלת ביד עם בשר סוס קצוץ).

איצ’אן קאלה, קיבה הישנה: לחובבי היסטוריה
הנה אזור שעדיין שומר על שפה, מסורות ותרבות משלו, כולן בנות מאות שנים. איצ’אן קאלה, פירושו “עיר פנימית” וזוהי המצודה בלב ח’יבה ורוב האטרקציות האדריכליות ממוקמות בתוכה. העיר חיווה היא כיום מוזיאון באוויר הפתוח, בעבר היא הייתה בירת האזור. השוטטות באזור היא חווייה המשחזרת את הפאר והשלווה של מרכז אסיה בימי הביניים. חלק מהבניינים ההיסטוריים הפכו למלונות בוטיק.

רישטן: לחובבי קרמיקה
אין עיר אחרת בעולם עם כל כך הרבה אמני קרמיקה כמו רישטן. בכניסה לעיירה, ניצבות עגלות ודוכני מכירה של כלי קרמיקה משני צידי הכביש המהיר וזהו רק המזדרון לרחובות מלאים בסטודיואים של בעלי מלאכה מקומיים. רישטן מפורסמת בזכות הקרמיקה כבר 1000 שנה, בזכות האדמה הייחודית שלה, המקור העשיר ביותר לחימר טרקוטה באזור.

מרגילן: לחובבי אמנות עממית
מרגילן היא עיירה קטנה ונעימה בעמק פרגנה, בה נמצאים אתרים האוצרים אמנות משחר ההיסטוריה של המדינה, למשל מאיקאט, המפורסמת באריגת טקסטיל שהקדים את תעשיית הסיבים. דרך המשי הפכה את האזור למבוקש במיוחד, בזכות מגוון ויכות הבד שלה, המיוצר במשי, כותנה וקטיפה.

כפר קוניגיל: המקום בו הזמן עומד
בפאתי סמרקנד, נמצא הכפר קוניגיל המרכז את כל מלאכות האזור במקום אחד, למשל, מוצרי נייר משי מסורתי, ייצור של שמן צמחי, קרמיקה, שטיחים ומלאכות מקומיות אחרות. מסעדות קטנות יגישו אוכל מקומי, ליד נהר סיאב.

מוזיאון סאוויצקי ב-Nukus: לחובבי אמנות
רפובליקה אוטונומית במערב אוזבקיסטן, בשם Karakalpakstan, ניחנת בנופים מרהיבים של ים ארל, מישור האוסטיאורט והמצודות העתיקות במדבר שמסביב. שם, בבירה האזורית, נוקוס, תמצאו את מוזיאון סאוויצקי, המכונה “לובר במדבר” ומציג אוסף ענק של אמנות אוונגרדית רוסית, מהתקופה הסובייטית של המדינה (1865-1991, עד שברית המועצות התפרקה).

הפארק הלאומי זאמין: לחובבי הטבע
בין ההרים הציוריים שמתנוססים באוזבקיסטן, הפארק הלאומי זאמין מקיף טבע לא נגוע ופראי, שהמקומיים אוהבים לפקוד, להנות מהאוויר הנקי שלו, הנחשב לסעל סגולות מרפאות ולהנות מצמחייה נדירה, בעלי חיים ייחודיים למקום, כמו חסידות שחורות, דובים שחורים ונמרי שלג.

נוראטה: פנינה נסתרת באוזבקיסטן
מצפון לסמרקנד, העיירה נוראטה, הרי נוראטה ואגם איידרקול Aydarkul, בין אזורי החובה לביקור במדינה. זוהי עיירה קטנה שמאכלסת שרידי מבצר עתיק, מבצר נור, שהוקם על ידי אלכסנדר הגדול, במאה הרביעית לפני הספירה ונמצא בראש גבעה. שם למעלה, תיהנו מנוף עוצר נשימה של 360 מעלות מעל העיירה וההרים באופק. בכפר הקטן הסמוך, צורקייינאר, תוכלו לחוות את חיים המקומיים והם לעתים מזמינים את המבקרים לביתם, לתה או ארוחת צהריים.
הרי נוראטה הם פנינה נסתרת אמיתית באזור, עם נופים מדהימים ואנשים הכי ידידותיים ומסבירי פנים. אגם Aydarkul הוא כמו תעתוע באמצע ההרים.