כאן מתים באושר: בתי הקברות הצבעוניים בגואטמלה

בתרבות של גואטמלה, לא רק שכדאי לחגוג את החיים ולאכול ולשתות כי מחר נמות – אלא גם שווה לחגוג את החיים שלאחר המוות.
הגישה האופטימית הזו ניכרת בבתי הקברות שלהם, המפוזרים במרחב הכפרי בגואטמלה והם חגיגה גדולה של מצבות צבעוניות ככל האפשר.
בני משפחה וחברים צובעים את המצבות בצבע האהוב על הנפטרים, כדרך לכבד את זכרם. כך, חלק מבתי הקברות הללו, במיוחד אלה שבסולולה, צ’יצ’יקסטננגו וקסלה (קווצלטננגו), הפכו לאטרקציות תיירותיות.
במהלך יום כל הקדושים ב-1 בנובמבר, שנחגג גם כ”יום המתים”, בית הקברות הופך למוקד לטקסים ולתפילה, שדומים יותר לפסטיבל צבעוני ושמח. תושבי המקום, לבושים בבגדים צבעוניים, נוהרים לבית הקברות כדי לבלות את היום בניקיון הקברים וקישוט שלהם בפרחים והם אף עורכים פיקניקים ממש סמוך לבני משפחתם הקבורים שם.
מסורת נוספת היא בניית עפיפוני ענק בצבעים עזים, המתעופפים בשמיים מעל לבית הקברות. הם נושאים הודעות ומסרים שונים, מאחר והמקומיים מאמינים שבדרך זו יוכלו לתקשר עם המתים.

עיר המתים, במצרים

מחוץ לעיר מיניה במצרים, שוכן אחד מבתי הקברות הגדולים בעולם – Zawiyyet al-Mayyiteen, המכונה “עיר המתים” והמשמש מוסלמים ונוצרים קופטים כאחד. זהו נקרופוליס ענק, עם אינספור כיפות חרוטיות לבנות, עשויות לבני בוץ, המשתרעות עד לנצח, כגלים בים.
לא רבים התיירים העוצרים באל מיניה, בדרכם צפונה מלוקסור לקהיר. רובם טסים או נוסעים ברכבת ישירות ומדלגים על כל מה שבדרך. אל מיניה נמצאת גם באזור שהרשויות המצריות לא ממש רוצות שתיירים יבקרו בו. כל אזור ‘מצרים התיכונה’ לאורך הנילוס בין לוקסור לקהיר, סובל מהתקוממויות איסלמיות, מהומות, מחאות פוליטיות והתנגשויות בין מוסלמים ונוצרים קופטים.
אבל אל מיניה היא עיר ידידותית ומקסימה, עם פארקים שאפשר לטייל בהם על שפת נהר הנילוס. Zawiyet al-Mayyiteen נמצאת במרחק של 7 ק”מ מאל מיניה והוא משתרע לאורך ארבעה קילומטרים.

בתי הקברות בהונג קונג מגיעים עד 60 קומות

הונג קונג נחשבת לאחת הערים בעלות קו רקיע וסכימה אורבנית יוצאי דופן בעולם: גורדי שחקים עכשוויים, מזדקרים בין ההרים והנמל, בתים עתיקים השוכנים בין מבנים עתידניים, אורות ניאון – אך בתוך הארכיטקטורה המופלאה של הונג קונג, הטיפולוגיה המרחבית של המוות, אינה דומה לשום דבר אחר.
במשך חמש שנים, צלם האדריכלות Finbarr Fallon, המועמד לפרס RIBA, תיעד את הקברים הצפופים של הונג קונג, כשהוא מציג את הגיאומטריה הנשגבת של הקבורה שלה בקומות היוצרות הר, בסדרת צילומים שכותרתה “שטח מת”.
“תמיד סקרן אותי איך יכול להיות מעוצב בית קברות ספציפי”, אומר פאלון “בעוד שהמוות הוא אוניברסלי, נוהלי ההנצחה שלו אינם כאלה. מצאתי את זה מרתק, שהצפיפות והאנכיות ממשיכות להיות מאפיין מכונן של המגורים בהונג קונג, הן עבור החיים והן עבור המתים.”
הונג קונג החלה לסבול ממחסור בקרקעות החל מסוף שנות השבעים. בשל כך, אוסרת הממשלה הקמת בתי קברות חדשים אלא להעצים אתרי קבורה ציבוריים המוניים. כך, בתי קברות אלה יכולים להגיע לגובה של עד 60 קומות.
“התמונות של זו לצד זו, מגורים לשתי קבוצות מנוגדות זו לזו – קומות לגובה עבור החיים וקומות לגובה של קברים למתים”, אומר פאלון “מראות דפוסים גיאומטריים שיוצרים שפה חזותית משותפת. שלא במתכוון, המתים מעצבים את הנוף בו החיים ממשיכים להתקיים והם משפיעים יותר על המורפולוגיה העירונית מכפי שעשו זאת בעודם בחיים.”

Finbarr Fallon

בתי קברות בטייוואן

ההומור השחור בבית הקברות העליז של סאפנטה

השמעת בדיחות על אנשים מתים, לא נחשבת ראוייה ומכובדת, אך לא כך בעיירה הרומנית הקטנה סאפנטה. תושבי העיירה למדו לחבק את המוות בהומור, כפי שעולה מהמצבות הצבעוניות בבית העלמין המקומי, עם ציורים ואיורים, לצד חרוזים קצרים ומצחיקים, מלאי שנינות, העושים כיף למתים, מספרים את סיפור חייהם או חושפים את סודותיהם המלוכלכים.
האתר המכונה “בית קברות שמח”, הוא חלק ממסלולי התיירים באזור ופוקדים אותו אלפי תיירים מדי שנה.

לכתבה המלאה

בית העלמין התת ימי הראשון בעולם

מצוקת קרקע, יצרה בין היתר אינספור פתרונות לצריכה הגדלה והולכת בקרקע, של בתי קברות. לרוב, הפתרונות מציעים קבורה בקומות, כמו למשל בהונג קונג, שם בתי הקברות מגיעים עד 60 קומות.
אז הנה בית קברות אשר עושה שימוש דווקא בעומק הקרקע – בקרקעית אוקיינוס: בית הקברות Neptune Memorial Reef, שנודע במקור בשם Atlantis Memorial Reef, הוא מוזוליאום תת-ימי, לאפרם השמור של נפטרים.
הוא נמצא מזרחית לקי ביסקיין במיאמי, פלורידה, זהו גם השונית הגדולה ביותר מעשה ידי אדם בעולם, המשתרעת על פני יותר מ-65,000 מ”ר של רצפת אוקיאנוס, בעומק של 40 מטר.
הרעיון מאחורי המקום, מציע במקום לפזר את אפרם של הנפטרים על פני מי האוקיאנוס, לקחת את שרידי הנפטר האהוב ל”ריף הזכרון של נפטון”, שם יערבבו את האפר במלט מיוחד ויטמינו אותו בשונית, כשמעליו יותקן שלט נחושת וברונזה, המשמש כמצבה עם פרטי הנפטר ואפילו מקבלים אלבום נאה המתעד את התהליך.
הפרויקט החל דווקא מתוך חזון רומנטי ואופטימי, ליצור העתק של “העיר האבודה אטלנטיס”, אבל מהר מאד נאלץ לחפש ייעוד מסחרי וכלכלי יותר וכך הפך לבית העלמין התת-ימי הראשון בעולם. הוא החל עם חצי דונם והוא משתרע כיום על פני 16 דונם. ההערכה היא כי מ- 850 נפטרים שהתמגוררים בו כיום, הוא יגיע בסופו של דבר (כן, כן, תרתי משמע) ללמעלה מ- 125,000.
השונית דווקא החלה להידמות לעיר האבודה אטלנטיס, בשל פסלי ברונזה של אריות, עמודים מלכותיים ופסלים של צדפות וכוכבי ים המקשטים אותה.

לבן & ג’ריס יש בית קברות לגלידות בטעמים שיצאו מהשוק

בוורמונט, מוקף גדר לבנה, על כר דשא, עומדות מצבות לטעמי גלידה אהובים במיוחד של Ben & Jerry’s, אשר הלכו לעולמן בטרם עת.