איך מעריכים מחירו של ציור שכולו לבן? אמנות מודרנית היא יקרה מאד. מבדים לבנים לחלוטין ועד לכאלה שמקושקשים, בצבעים פשוטים ומופשטים, היצירות הבסיסיות לכאורה הללו, נרכשות במיליונים. אז מה הופך את המחיר שלהם לכל כך גבוה ואיך הם יכולים להיות שווים כל כך הרבה כסף?
ההגדרה של אמנות מודרנית מכסה תחום רחב, הכל מסביבות שנת 1870 עד 1970. בתחילת המאה ה-20, השתנתה האמנות והיא כבר לא התמקדה ביצירת תמונות במיומנות וירטואוזית. עם המצאת המצלמה, זו כבר הייתה מיומנות שהצילום יכול לעשות. אמנים כבר לא הרגישו שזו הסיבה העיקרית שלהם ליצור אמנות. אמנות לא עסקה ולא עוסקת באמת ביופי וכך האמנות הפכה רעיונית ומאתגרת יותר, מסגנון האימפרסיוניזם המופשט שנולד ועד למינימליזם ואפילו לאמנות המיצג. האמנות המודרנית הציעה לעולם פרספקטיבה רעננה, הזונחת את מסורות העבר. בדיוק כמו מוזיקה קלאסית ומוזיקה מודרנית, אמנות יכולה להיחשב כמסורתית או מודרנית.
אבל לא כולם אהבו את השינוי הזה. במחקר שנערך ב-2016 בבריטניה, נמצא ש-83% מהציבור לא חושבים שאמנות מודרנית היא בכלל אמנות. למעלה מ-100 שנים לאחר לידתה, האמנות הזו עדיין מפלגת ושנויה במחלוקת בקרב הציבור, אבל זה לא מונע מלקבוע וגם להצליח למכור אותה במחירי שיא. רוב האנשים חושבים שאמנים מודרניים או עכשוויים צוחקים על חשבונם ואף אחד לא רוצה להרגיש טיפש והתסכול שלהם גובר במיוחד, כשהם רואים את המחיר ששולם עבור “הקשקוש”. הם מרגישים אז שהם חוזים בבגדי המלך החדשים.
אולם עבור האמנים שיצרו את היצירה, מה שנראה פשוט עד כדי כך ש”גם אני יכול לצייר את זה”, יכול להיות שיאה של יצירה שהתהוותה לאורך חיים שלמים. קחו למשל את “הריבוע השחור”, שצייר אמן האוונגרד מראשית המאה קזימיר מלביץ’. הציור השחור הפשוט הזה, לא הגיע משום מקום. הוא תוצאה של 20 שנות פישוט ופיתוח. מלביץ’ לא יצא סתם ככה מבית הספר לאמנות ואמר “אני מסוגל לצייר קנבס שחור”. הוא הוצג כצעד מהפכני, בפינה העליונה של חלל גלריה, מקום שמור לאיקונות דתיות אורתודוכסיות. בשנת 1930, משטרו של סטלין החרים את יצירות האמנות וכתבי היד של מלביץ’, והוא נכלא לחודשיים. ב-2008 נמכרה אחת היצירות המופשטות של מלביץ’ ז”ל ב-60 מיליון דולר והביקוש ליצירות המודרניות החשובות האלו שלו, רק ימשיך לגדול. אמנות עכשווית בכלל, לצד הכלכלה העולמית דועכת, ממשיכים לגבות מחירים מסחררים.

 

אז מה הופך את האמנות המודרנית ליקרה כל כך? מה כל כך מיוחד ביצירות האמנות הזו, שאנשים מוכנים לשלם עבורן הון עתק?

 

 

 

הרבה עבודות אינן נוצרות רק למטרות רווח, אלא מתוך אהבת האמנות והכורח ליצור חרף הקשיים, גם הכלכליים. לעתים קרובות אמנות משיגה את המחירים המדהימים שאנחנו שומעים עליהם, רק אחרי מותו של היוצר שלהן. המחיר שלהן יכול לעלות בגלל שנדיר למצוא את יצירות המופת האמיתיות האלה, כי הן נמצאות כולן במוזיאונים. כאן חל עיקרון ההיצע והביקוש, בתמחור אמנות מודרנית. אם אמן נפטר, המחסור הוא מניע מרכזי לתמחור גבוה. יש גם אמנים חיים, המשפיעים בצורה זו על התמחור של יצירותיהם, יוצרים יצירות במהדורות מוגבלות וגובים מחיר גבוה יותר.

 

אבל לא רק האמנות היא זו שקובעת את שוויה. אין ספק שערך יצירות נקבע גם רק לפי מה שאנשים מוכנים לשלם עליהן וככל שהאי-שוויון הקיצוני בין עשירים לעניים בעולם גדל, כך גם מספר המיליונרים שמוכנים לשלם את ההון הנדרש עבור העבודות הללו. לא משנה למה התכוון האמן, אמנות נתפסת כיום כאפיק השקעה קל בעיני רבים ונראה כי רוכשי אמנות מתייחסים לאמנות כאל נכס המניב רווח כספי בלבד. כך במיוחד במדינות כמו הודו וסין ואצל בנקים וסוחרי מוצרי יוקרה, הם רוכשים אותה לא בגלל התשוקה שלהם לאמנות, אלא בגלל הערכה לשווי העתידי שלה.

 

 

 

רבים מהם רואים באמנות גם סמל של סטטוס חברתי וסמל לאורח חיים זוהר. העשירים והמפורסמים הם קהל קבוע בירידי אמנות ומכירות פומביות וזה נחשב כמעמד יוקרתי להשתתף באירועים כאלה. השקעה באמנות מאפשרת לבעלי הון להפגין את עושרם ולהפוך לשיחת העיר. רכישת אמנות נחשבת הרבה יותר מרכישת יאכטות או מכוניות ספורט, שמיליארדרים יכולים לקנות הרבה מהן, אבל לא כולם יכולים להשיג ציורים של Gaitonde, שציוריו נדירים.
בעולם שלנו המונע על ידי אינטרסים כלכליים, שמזהים את הבטן הרכה של בעלי הכיס העמוק ויודעים להתביית עליו, גם כאן השיווק בדיוק כמו בכל שאר התחומים, משפיע בתמחור של אמנות מודרנית. סוחרים, אמנים ובתי מכירות פומביות, מוציאים סכומי עתק כדי לקדם יצירות אמנות ולטעת את תחושת הערך העתידי שלהן – לפרסם אותן בתקשורת ולדאוג שתיכלל באוספי אמנות ידועים. כאן אספנים, גלריסטים ומבקרי אמנות, פועלים כמשפיענים ומעצבי טעם לקהל הרחב. כאשר המוניטין של האמן גדול ובטח ברגע שאמן הופך למותג, השמיים הם הגבול לערך שיהיה לעבודותיו. בדיוק כמו תיק של לואי ויטון או מכונית רולס רוייס שאנשים ירכשו פשוט בגלל המותג, יותר מאשר הצורך האמיתי שלהם בהם.

 

הנה סיפור אמיתי שימחיש זאת: לפני מספר שנים ניסה א.א. גיל, מבקר האוכל של סאנדיי טיימס בלונדון, למכור לבית המכירות היוקרתי כריסטיס, ציור דיוקן של סטלין שעשה אמן קומוניסטי, אבל הם סירבו מאחר וסטלין לא בא להם טוב. גיל התקשר לחברו, הצייר האנגלי הנודע דמיאן הירסט, שערך לבקשתו כמה שינויים קלים מאוד בציור באמצעות עט פשוטה וחתם עליו את שמו. את הציור הזה הוא הביא לכריסטיס, אשר רכשו אותו במחיר גבוה באלפי פאונד מהסכום שביקש עבור אותו ציור, שהם לא היו מעוניינים בו כמה ימים לפני כן.
כך, בעוד שחלק גדול מהעולם שקוע באפלולית כלכלית, נראה ששוק האמנות חי ביקום מקביל. שוק האמנות התעצם בגודלו במהלך 25 השנים האחרונות. בשנת 1990 נמכרו יצירות בשווי של כ-27.2 מיליארד דולר דרך סוחרים ובתי מכירות פומביות ועד 2007, נתון זה כמעט שילש את עצמו. כעת זהו שוק גלובלי, שכבר לא נשלט רק על ידי ארה”ב ואירופה ועל ידי אמנים אמריקאים ואירופים. סין זינקה אל המקום הראשון בהשקעה בתחום זה והיא והונג קונג מהוות 25% ממכירות האמנות, כאשר ארה”ב מחזיקה ב-33%. מדינות המפרץ, במיוחד קטאר ואיחוד האמירויות הערביות, רוכשות בשקיקה יצירות אמנות עבור מוזיאוניים בתכנון אדריכלי שאפתני. משפחת המלוכה הקטארית ובמיוחד שייח’ה מיאסה אל תאני, בתו של האמיר, נחשבת לקונה הגדולה ביותר בעולם כיום. מה היא קונה? בעיקר אמנות מודרנית ועכשווית, וקטאר שילמה את המחיר הגבוה ביותר אי פעם עבור יצירת אמנות – 250 מיליון דולר ב-2011 עבור “משחקי הקלפים” של סזאן.
שוק האמנות העכשווית הוא אחד השווקים היקרים בעולם ועלינו להבין שהמחירים שלו אינם קשורים לאמנות עצמה, אלא קיימות סיבות נוספות שתורמות לתגי המחיר. אלה קשורים יותר למה שקורה בשוק מאשר לאמן או לאמנות עצמה.

 

 

 

כאן המקום להרגיע את התסכול שלנו, קשי היום הנאלצים לעמול קשה להשכרותם. היצירות שהמכירות שלהן עולות לכותרות, הן שכיחות יותר ויותר ובעצם חריגות בעולם האמנות. הן מונעות על ידי קבוצה קטנה של אספנים עשירים, שמשלמים מחירים אסטרונומיים עבור יצירות שנעשו על ידי קבוצה קטנה עוד יותר של אמנים, אשר בתורם מיוצגים על ידי מספר קטן של גלריות בעלות פרופיל גבוה. בינתיים, רוב היצירות של האמנים החיים לעולם לא יימכרו בטווח של שש או שבע ספרות והגלריות שמייצגות אותם נשארות יותר ויותר בשוליים.
אז אם אתם שואלים למה אמנות כל כך יקרה? התשובה הקצרה היא שרוב האמנות היא לא. כמה אמנים חיים – קונס, דמיאן הירסט ויאיו קוסמה, אם להזכיר כמה מהם – הם עשירים ומפורסמים, אבל רוב האמנים אינם ולעולם לא יהיו. כנקודת פתיחה, סטודנט לאמנות יצטרך להוציא עשרות אלפי שקלים כדי להשלים תואר באמנות וכדי לפרוץ לשוק, אמן צריך קודם כל למצוא גלריה שתייצג אותו וזה יותר קשה ממה שזה נשמע. מה גם שיותר גלריות נסגרו ממה שנפתחו בכל שנה, על פי דו”ח UBS ו-Art Basel. עולם האמנות רחוק מלהיות פלורליסטי. מחקר משנת 2014 של קולקטיב האמנים BFAMFAPhD מצא כי 77.6 אחוז מהאמנים שמצליחים להתפרנס ממכירת יצירותיהם הם לבנים וכך גם 80 אחוז מכלל בוגרי בתי הספר לאמנות.