באפריל 1954, סילבט דיוויד הצעירה הפכה לאחת המוזות האייקוניות של פבלו פיקאסו וגם האניגמטיות. מי הייתה האישה הקלילה הזו עם המבט האינטליגנטי והקוקו האייקוני הגבוה מאד (שלדבריה עשתה בהשראת אנטיגונה)?כיום, יותר מחצי מאה אחרי האביב הגורלי ההוא, בו פגש אותה האמן, היא נזכרת “מבחינתי זה היה נס. הרגשתי שאני כלום. פחדתי מהכל. הייתי ביישנית כשהייתי בת 19. לא אמרתי מילה. פיקאסו אפילו צייר אותי פעם אחת בלי פה. ישבתי עם החבר שלי יום אחד בבית קפה בוולאוריס, צרפת. לפיקאסו היה סטודיו ממש מעליו על הגבעה. הוא יכול היה לראות אותנו יושבים שם ואני חושבת שהוא אכן ראה אותנו וירד אלינו. הוא כבר היה מפורסם מאוד (הוא היה בן 73, סילבט בת 19). הוא ביקש לצייר אותי. ישבתי בסטודיו שלו על כיסא נדנדה, היה שקט מאוד בזמן שהוא צייר”.
לפיקאסו יש מוניטין שהוא בילה עם נשים רבות, אבל היא מעידה “הוא בכלל לא פלירטט ולא נגע בי. הוא היה מאוד מאוד אצילי. יכול להיות שהתאהבתי בו כי הוא היה יפה מאוד, אפילו בגיל 73. אבל ראיתי אותו יותר כמו דמות אב”.
היא מספרת שהוא הציע לשלם עבור עבודתה, אבל היא סירבה, למרות שהיא מעידה שהיא חייתה בעוני.
“פיקסו אהב לספר בדיחות ולהשתעשע עם כובעים מצחיקים”, היא מספרת “הוא אהב לראות אותי צוחקת”.