העץ השקוף של KTH

באדיבות Peter Larsson/KHT

קבוצת חוקרים מה-KTH, מכון הטכנולוגיה המלכותי של שטוקהולם, פיתח את ה-(Optically Transparent Wood (TW, חומר חדש, שכשמו כן הוא – עץ שקוף. החומר החדש יכול בהחלט לשנות את הדרך בה מתוכננים כיום פרויקטים ארכיטקטוניים. על פי מאמר שפורסם במגזין Biomacromolecules של החברה האמריקנית לכימיה, בתהליך (הסודי, אלא מה) חומר הליגנין (זה שתורם לצבע העצי) מופרד מהעץ וגורם לעץ להפוך ללבן עם טקסטורה נקבובית. את החומר החדש טובלים ומצפים בפולימר שקוף שיוצר את התחושה הסופית של חומר שקוף למחצה.

קירות שיחליפו את המזגנים

באדיבות Pensamento Verde

קבוצת מחקר של המכון לארכיטקטורה מתקדמת של קטלוניה, בהובלת החוקר ארטי מרקופולו, פיתחה חומר חדש המכונה Hydroceramics . החומר עשוי מבועות הידרו-ג׳ל, היכולות לאגור מים עד פי 400 מגודלן. תודות לתכונה זו, משטחים המצופים בחומר סופחים נוזלים מהסביבה, ובימים חמים המים מתחילים להתאדות, תוך הורדה משמעותית של הטמפרטורה בסביבה.

בדלי סיגריות לבלוקים יעילים יותר

כמו שמישהו כבר אמר פעם: זבל של מישהו יכול להיות חומר בנייה עבור מישהו אחר. חוקרים במכון המלכותי לטכנולוגיה של מלבורן (הידוע יותר כאוניברסיטת RMIT), פיתחו טכניקה ייחודית המאפשרת ייצור בלוקי בניין העושים שימוש בבדלי סיגריות. הקבוצה, בהנחיית ד״ר אבאס מוהג׳ראני, גילו כי הכנת לבני חימר, שאחוז אחד מההרכב שלהן הם בדלי סיגריות, לא רק פותרים את העולם (ורצפותיו) מעונשם של הבדלים המושלכים במיליוניהם, אלא גם יוצר בלוק בנייה קל יותר ויעיל יותר.

רחוב צף

באדיבות Wolfgang Volz

האמנים כריסטו וז׳אן-קלוד, חברו לשיתוף פעולה במסגרתו הקימו פרויקט גדול מידות, תחת השם ״הרציפים הצפים״, הממוקם במימי אגם ISEO שבאיטליה. העבודה כוללת מדרכה באורך 3 ק״מ, הארוזה יפה ב-100 אלף מ״ר רבוע של בד צהוב, הכל נתמך במערכת של 220 אלף קוביות דחוסות של פוליתלן. המסלול, הלא הכי יציב, מחבר את רחובות העיר סולצאנו, עם האיים סן פאולו ומונטה איזולה. לא פחות ממדהים.

לבנות את דרכי המאדים

באדיבות Clouds AO and SEArch

אם נצא מנקודת הנחה שיום אחד בני אדם יצליחו להתיישב על המאדים, השגת מים תהיה משימה לא קלה במיוחד. צוות מאוניברסיטת נורת׳ווסטרן, יצא לבחון איזה תערובות מלט נדרשות כדי ליצור את הדרכים הסלולות על המאדים – ובלי לבזבז יותר מדי מים. הטכנולוגיה בה בחרו: מלט המבוסס גופרית. ה״מלט המאדימי״, עשוי מגופרית מחוממת ואדמה מאדימית (המכילה מספר יסודות מתכתיים) אפשר לייצר בטון הקשה פי שניים וחצי מזה הרגיל שעל כדור הארץ.

הבטון המאיר

באדיבות Via Cybersis

ד״ר חוזה קרלוס רוביו, מה-UMSNH , פיתח סוד של בטון המפגין יכולת לספוג ולספוח אנרגיית אור. המטרה הברורה: לייצר בטון עם יכולות להאיר את הסביבה… החומר החכם החדש מתאים לחזיתות בתים, בריכות, חניונים וכד׳ ונבדקות אופציות לשילוב בצדי דרכים ובעיקר באתרים בהם אין אספקת חשמל סדירה. על פי הממציא, אורך החיים בתאורה מלאה של הבטון החדש יעמוד על מעל 100 שנה.

החיזוק האנטי-סיסמי הקל בעולם

באדיבות Takumi Ota

החברה היפנית Komatsu Seiren Fabric Laboratory יצרה סוג סיב פחמן תרמופלסטי שזכה לשם CABKOMA Strand Rod. הסיב החדשני מכוסה כולו בציפויים סינתטיים ואנאורגניים ואז מצופה באבקה תרמופלסטית. התוצאה: פתרון אפשרי ויעל לחיזוק מבנים לקראת עמידתם ברעידות אדמה. הניסוי הראשון נערך על מטה החברה ביפן ועל פי המפתחים, לא רק שמדובר בפריט אסתטי עיצובית, אלא הוא גם יכול לסייע להציל חיים.

הריהוט המתכלה

באדיבות Terreform ONE

מה היה קורה אילו הכסא המשרדי היה עשוי מתערובת של קומפוסט? שורה של ניסויים, בדיוק בכיוון הזה, בוצעו באמצעות ספסלים שנוצרו וגודלו ביולוגית ולא ייוצרו. החברות שמאחורי ההמצאה, Terreform ONE ו-Genspace , פיתחו שני כסאות ביופלסטיים בתהליך דומה, תוך שימוש ב-Mycoform חומר העשוי משבבי עץ, גבס וגרגרי חיטה מעורבבים עם פטריות היכולות לעכל את התערובת ולהפוך אותה לחומר קשיח ואז לפרקו. המטרה: כשהרהיט מגיע לסוף חייו ניתן להפטר ממנו בכל סביבה ביולוגית – דוגמת הגינה…

בלוקים סופחי זיהום אוויר

באדיבות Carmen Trudell & Natacha Schnider

ה-Breathe Brick מתוכננת כך שתהווה חלק בלתי נפרד ממערכת האוורור הרגילה של בניין. השיטה: החלק הפנימי של הקיר בנוי בלוקים רגילים, עם שכבה פנימית המספקת בידוד סטנדרטי. העיקרון די פשוט: Cyclone Filtration , רעיון הלקוח מתוך זה של שואבי האבק המודרניים. בהם חלקיקי אבק ולכלוך כבדים מופרדים מהאוויר ו׳מופלים׳ לאזור מחזור ואחסון בתחתית הקיר.

בטון שמרפא עצמו

באדיבות Delft University of Technology

בתים לא חיים לנצח. הפתרון שהיה עד היום: תחזוקה שוטפת. אבל, לא עוד. המתכון המיוחד של חברת הבנייה TU Delft , פותח לטובת אבטיפוס של מה שמכונה ביו-בטון – מוצר שמעבר ליכולתו לתקן נזקים אסתטיים בבניין, יכול לחדש את עצמו באמצעות נבגים. השיטה: לצרף לבטון את הנבגים שגודלו במיוחד בתוך קפסולות זעירות. אחרי הבנייה, הנבגים נשארים רדומים עד ל׳גיוס׳ הכללי, כאשר יש סדק בבטון ומים מחלחלים פנימה ומסכנים את המבנה כולו. כאשר המים מגיעים לנבגים הם יוצאים מהמחבוא, נעים למקום חדירת המים יוצרים על הדרך מינרל סידני שמשמש מעין ביו-דבק הממלא את הסדקים.

פורסם לראשונה במגזינים ArchDaily וב- Redshift של אוטודסק (מגזין למעצבים, מהנדסים, אדריכלים, בנאים ויזמים החוקרים את עתיד עשיית הדברים).