כאשר הצלם הצרפתי וינסנט לרוקס ביקר בתירובאנמאלאי, הוא מצא דמיון מדהים בין הארכיטקטורה של העיירה, לבין תנועת האמנות האיטלקית הוותיקה ממפיס, שהקים האדריכל האיטלקי אטורה סוטסאס, בשנת 1980, בתגובה למינימליזם הדל והמשעמם והדבקות בפונקציונליזם.
העיירה בעלת השם הארוך, בנוייה סביב מקדש Annamalaiyar, ציון הדרך הבולט ביותר בעיירה ומרכז עלייה לרגל מרכזי בטמיל נאדו. לעיירה היסטוריה ארוכה המתחילה במאה התשיעית, אף שהבתים העומדים כאן כיום, נבנו ממש לא מזמן, לצד בתים ותיקים יותר משנות הארבעים.
צבעוניות הבתים האלה היא מעשי ידיה של המשפחה שגרה בהם. הם אחראים לעיצוב, לצורה ולצבעים.
האדריכל והמעצב האיטלקי אטורה סוטסאס, ערך כידוע טיולים רבים בדרום הודו, במהלך שנות השישים והשבעים ולרוקס מאמין שסוטסאס שאב השראה מתכנון הבתים הנועזים הללו. נראה גם שחלק מכתבי סוטסאס מעידים על תיאוריה זו. בשנת 1988 הוא כתב עליהם במהדורה הראשונה של “טרצו”, המגזין שהקים וגם פרסם תמונות שלהם.
כדאי להוסיף ולציין, שלמרות שחיצוניותם של הבתים בטורינאמוואלאי נועזת ומתגרה אסתטית, הפנים בבתים, הם מסורתיים ופונקציונליים לחלוטין.