רשימת הפלאים הארכיטקטוניים בעולם, ממשיך לצמוח עם החדשות מדובאי והאמירויות, שם מבשרים על בניית גורד שחקים חדש ושונה בתכלית, שיקח ממגדל בורג ‘ח’ליפה את התואר של הבניין הגבוה ביותר בעולם.
אבל מה אם היה כבר בניין, שאמנם עדיין נותר בעילום שם, שכבר שבר שיא כלשהו, אם כי עדיין רק על לוח השרטוט?
ההיסטוריה של האדריכלות זרועה במיזמים שנכשלו, מתנפצים על הסלעים של היבריס, מזל רע או פשיטות רגל כלכליות טרפדו את הפרויקטים הללו, מותירים אותם כחומר קריאה מלמד ומרתק.
יש עולם מקביל לזה שאנחנו מכירים, מחכה שם בכדי להיחקר: היסטוריה חלופית, שבה גורדי שחקים כבר נישאים לגובה שמעל קילומטר, ברוסיה גורד שחקים גבוה משל האמפייר סטייט בילדינג וגאודי מטביע את חותמו על העיר ניו-יורק.
אלה חלומות באספמיה, נכון, אבל עבור חובבי אדריכלות, שווה להתענג עליהם.
ארמון הסובייטים, אדריכל Boris Iofan
העיצוב זכה בתחרות שנערכה ב-1931, לתכנון אולם הקונגרסים והאדמיניסטרציה החדש במוסקבה שברוסיה. עם גובה של 416 מטר, הוא יכול היה להאפיל על הבניין הגבוה בעולם דאז, האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק. בעוד האולם הראשי שרוחבו היה 160 מטר וגובהו 100 מטר, יכול היה להכיל 21,000 מושבים. העיצוב לוטש במידה רבה במהלך הזמן, בין היתר על-ידי סטלין אישית, במיוחד בהדגשת המוטיבים הניאו-קלאסיים שבו ובדמותו הענקית של לנין בפסגתו. יסודות הבניין הונחו בשנת 1939, אולם הפלישה של הנאצים לרוסייה ב-1941, עצרה את הבנייה, אשר לא חודשה מאוחר יותר. לעומת זאת, האתר הנטוש הצליח להכיל מונומנט אחר ששבר שיא עולמי – באתר נבנתה ב-1958 בריכת השחייה של מוסקבה, שהיא בריכת השחייה הציבורית הגדולה בעולם.
מגדל בגובה של מייל, באילינוי, אדריכל פרנק לוייד רייט
התכנית של רייט הייתה שאפתנית למדי: גורד שחקים בגובה של מייל (1.6 ק”מ), היווה בשנת 1956 סנסציה: הוא היה גבוה פי 4 מהבניין הגבוה בעולם בעת ההיא וגם כיום, גבוה פי 2 מהמגדל הגבוה בעולמנו אנו. התכנון החל כקונספט, כשרייט התבקש לתכנן מגדל טלוויזיה בגובה של מייל. אבל רייט ראה בכך הזדמנות מפוספסת ותכנן במקום זה גורד שחקים. את העיצוב דמוי הקתדרלה שהעניק לבניין, הוא תירץ בכך שהוא יחזיק מעמד טוב יותר ולא יתנועע בסופות וברוחות עזות. 528 הקומות המתוכננות בבניין, תוכננו להכיל 100,000 אנשים וההשקעה בבנייה נאמדה ב-60 מיליון דולר. האדריכל שהיה ידוע בחוסר חיבה לערים צפופות, ביקש לבנות את המגדל במרכז פארק ירוק ורחב, כשהוא מסביר שהתכולה הרבה של המגדל שלו, מאשפרת לו להותיר שטח ציבורי רחב מסביבו. חניון לרכב לא נדרש, מאחר ורייט לקח בחשבון שהליקופטרים יורידו את העובדים במקום עבודתם במגדל ותכנן לכן חנייה ל-100 כלי טייס כאלה.
למרות מסגרת העבודה הנוקשה שליוותה את התכנון, הוא לא ניבנה מעולם, לעומת זאת, מורשתו בהיסטוריה של תכנון גורדי שחקים, חייה לנצח, יחד עם האמביצייה של רייט לגביהם. גורד השחקים הגבוה בעולם כיום, הוא בורג’ חליפה, שמיתמר לגובה של 820 מטר ואילו מגדל ג’דה שנמצא כיום בבנייה, יהיה הראשון שנושק לגובה של קילומטר אחד. גורד שחקים שהוצע לטוקיו שביפן, נושא בחובו אף הוא את השאיפה לעלות לגובה של קילומטר, כחלק מהתכנית של העיר טוקיו להפוך בשנת 1945, למגה סיטי. נצטרך לחכות עד אז ולראות אם הוא אכן יתממש, או ישאר על לוח השרטוט כמו המגדל באילינוי.
כיפת מנהטן, אדריכלים R. Buckminster Fuller, Shoji Sandao
כיפה גיאודטית מעל דאונטאון מנהטן, לא נשמע כמשהו יעיל במיוחד בזיהם אוויר או לוויסות מזג האוויר, אבל 2 האדריכלים הנודעים, עשו בשנת 1960 דרך ארוכה בכדי ליישם את הכיפה הזו בפועל. הכיפה שאמורה הייתה לצאת מאיסט ריבר וההדסון ריבר, מכסה את רחובות 62 ו-22 השוקקים, תוכננה מזכוכית ואלומיניום, כך שתימנע בוהק שמש. משקלה אמור היה להיות 4,000 טון, אך פולר התעקש שלוחות הזכוכית, שהליקופטרים אמורים היו לרחף ולמקם כל אחד מהם בקונסטרוקציה, יהפכו את כיפת הזכוכית לבלתי נראית עבור האנשים שמתחתיה. היו כמה בעיות קלות עם הרעיון הזה. פולר עמד על כך שיאסר על מכוניות או כל רכב בעל מנוע, לנוע מתחת לכיפה. הו, וגם הייתה טענה שמאחר ומשקל הכיפה שווה לאוויר שמתחתיה, היא תרחף באוויר ולכן יש לעגן אותה לקרקע. למרבית הפלא המיזם לא המריא לבסוף.
מצבה לניוטון, אדריכל Ettienne-Louis Boullee
ספירה כדורית הייתה חלק מהותי מחייו של המתמטיקאי סיר אייזק ניוטון. המדען הנודע שקד על הבנת כח המשיכה החל עלינו, בספירה שמתחת לרגלנו, והאדריכל בולאיי, חשב שצורתה יאה בכדי לשמש לו כעד וזיכרון.
בשנת 1784 הוא תכנן לניוטון עד מצבה בצורת כדור ספירה ברוחב של 150 מטר, 8 מטר גבוהה מעל קתדרלת שטרסבורג, הבניין הגבוה ביותר באותה תקופה. הכדור היה חלול, עם חורים קטנים הנקובים בו, בכדי לאפשר לקרני אור השמש לחדור פנימה, מדמים נצנוץ כוכבים ויוצרים מעין פלנטריום ענק. למרות שהמבנה מעולם לא ניבנה, הקונספט הפך להיות פופולרי.
האיצטדיון האולימפי בטוקיו, אדריכלית זאהה חאדיד
האיצטדיון של האדריכלית יוצאת הדופן היה הרבה דברים, אולטרא-מודרני, בעל קימורים האופייניים לסגנונה של חאדיד, אבל מעל הכל – הוא היה יקר מאד. התכנון נועד למשחקים האולימפיים של שנת 2020, אבל גם לגביע העולמי ברוגבי ב-2019. האדריכלים היפניים המובילים כינו אותו “בושה לדורות הבאים”, חאדיד טענה שזה בגלל שהיפנים לא מרשים לאדריכל זר לתכנן בארצם, אבל עטים על כל עבודה בחו”ל, ובינתיים מחיר הפרוייקט האמיר, ככל שמחיר הפלדה האמיר בשוק העולמי. כשעלות הבנייה הגיעה ל-2.2 ביליון דולר, קם לבסוף ביולי 2015 ראש ממשלת יפן שינזו אבה והכריז על החלפת התכנון של חאדיד לטובת תכנון אלטרנטיבי בעל תקציב שפוי יותר.
אטרקציית בית המלון של אנטוני גאודי
לו היה עדיין חי, יכול היה הארכיטקט הקטאלני גאודי כנראה להשלים את בניית כנסיית הסגרדה פמיליה בברצלונה, בשנת 2030. מה שהוא לא יבנה לעולם, הוא בית המלון שלו בניו-יורק. את הבניין הפוטוריסטי הזה הוא תכנן ב-1908, כך שיתנשא לגובה של 380 מטר. כמעט כגובהו של האמפייר סטייט בילדינג. הוא תכנן בו חדר הנצחה לנשיאי ארה”ב לדורותיהם, ששטחו 120 מטר. המידע לגבי התכנון המיועד לוטה בערפל והמעט שנודע, נחשף רק ב-1956. גאודי כנראה הגיש את התכנית ללקוח באופן אישי. חלק מהשמועות אף ידעו לספר, שהאתר המיועד לבניית המלון, שימש בסופו של דבר להקמת מרכז הסחר של מגדלי התאומים. לאחר הריסת מגדלי התאומים, הגיש האדריכל האמריקאי Paul Laffoley תכנית שמחזירה לחיים את חזון המלון של גאודי, כחלק מתחרות להנצחת מגדלי התאומים במקום.
The Chicago Spire, סנטייגו קלטראווה
קו הרקיע של שיקגו היה נראה כיום שונה לחלוטין, אם המבנה של קלטראווה משנת 2005, היה אכן מתממש. עם מעטה מתפתל של זכוכית ופלדה, המיתמר לגובה של 444 מטר, המגדל היה מאפיל על מגדל ויליס (סירס) הגבוה בעיר, ולא רק בגובה, אלא גם בסטייל. המגדל תוכנן למגורים, עם שטחי מסחר ומלון בן 5 כוכבים. כל קומה נטתה ב-2 מעלות ממרכז המגדל ולקראת צמרתו- ב-270 מעלות. ואז המשבר הכלכלי היכה במדינה וב-2008 הבנייה נעצרה, מותירה חובות כבדים. אפשר היה לומר אז שדונלד טראמפ צדק, כשכינה את התכנון עוד בראשיתו “התאבדות כלכלית”.
