בפנים הארמון, הוא בנה מזרקה (עדיין לא מחוברת לאספקת מים). רבות מהנברשות של הארמון, קיבל מכנסייה שעברה שיפוץ. בכניסה המקושתת, ציור קיר שלו בצעירותו, מקבל את פני האורחים לביתו, בלבוש סרדיני מסורתי.
יש לו עוד הרבה תכניות ורעיונות לארמון שלו, לזקן הסרדי הזה, בן ה-85. האי הוא, אחרי הכל, אחד מחמשת האזורים הכחולים בעולם – אזורים שתושביהם חיים עד גיל 100. Peppino נולד וגדל בלב האי, הוא היה אופה במקצועו ובילה כמעט את כל חייו, בהשכמה ב-2 לפנות בוקר, כדי לאפות את ככרות הלחם היומיים. למרות שהוא תלה את הסינר שלו סופית לפני יותר מעשור, הפרישה שלו אינה תירוץ להפסיק לעמול ולעבוד.

בשנות השבעים המאוחרות לחייו, הוא קנה בית צנוע בן שתי קומות בפאתי העיירה הקטנה Mores והחל להפוך אותו לגמרי במו ידיו, לארמון פנטסטי, מצופה שיש, בשם Villa Dore. הבית, שניצב בסופו של שביל ארוך ורצוף ברושים, מוקף בשטחים עצומים של מטעי זיתים ועצי אקליפטוס נישאים.
החזית של הוילה, הייתה הדבר הראשון שפפינו בנה – פאזל מגולף של דוגמאות גיאומטריות, נישות מלאות בפסלים וחלונות מקושתים בהשראת הדואומו ב-Siena.
במהלך השנים, הוא הוסיף בהדרגה רשת תעלות מים לנוי, קשתות, עמודים מגולפים ומעקות. “אני בוכה הרבה פעמים רק מלהסתכל על זה”, אומר דור, מביט בסיפוק על היצירה שלו “רק בגן עדן אפשר לראות דבר כזה”.

פפינו התכוון בהתחלה לגור יום אחד בנכס שהוא בונה, אבל בינתיים הוא ויתר על הרעיון הזה. הבית הפך במקום זאת לאנדרטה לכל מה שיקר לו: דת, אמנות, משפחה ושורשיו הסרדיים. התוצאה היא שילוב מוזר של איקונוגרפיה, העתקים מגבס של ונוס דה מילו ושל דוד של מיכלאנג’לו, עומדים לצד אריות, נשרים וכרובים – כולם מוזהבים, בצבע זהב שצבע פפינו עצמו. מוטיבים שחוזרים ביצירה, כוללים פסלי פרעונים מצריים עתיקים, גילוף פניו של בכחוס, אל היין הרומי והביטוי הלטיני ‘Domine Dirige Nos’ (אדוננו הדרך אותנו), המתואר בפסיפסים ובאותיות מתכת בכל רחבי הנכס.
הבית חתום על ידי האמן עצמו, עם ראשי התיבות PD משובצים בזהב או מגולפים בעמודים מסביב לווילה. למקרה שעדיין לא ברור מי עומד מאחורי המבנה, ישנם גם ציורי קיר של פפינו עצמו, שהוזמנו מאמן מקומי. באחד, הוא יושב על סוס, בתלבושת העממית המסורתית של סרדיניה ומשוחח עם כפרית צעירה. בציור אחר, קצת יותר סוריאליסטי, פפינו הצעיר קורן בשמחה, כשהוא מערסל את הבית בזרועותיו. סמל המשפחה, שעוצב ומגולף על ידי הבעלים, כולל חמישה fleurs-de-lis המייצגים אותו, אשתו ושלוש בנותיהם.

עשרות שנים עוד לפני שקנה ​​את הנכס, פפינו כבר אסף חומרים לקישוט ארמון החלומות העתידי שלו. “הכל כבר היה מתוכנן אצלי במוח, מאז ילדותי, בכל פעם שמצאתי חתיכת שיש מיוחדת, שמרתי אותה, שמתי הרבה דברים מיוחדים בצד, במטרה שיום אחד אשתמש  בהם בבית”. הוא עדיין נוסע ברחבי האי ואוסף לוחות שיש וגרניט, שחלק גדול מהם נתרם מבתי קברות ובוני מצבות, המגלים הבנה לתקציב הדל שלו.
כך הוא ממשיך לעבוד על הארמון שלו, לבד מהבוקר עד הערב – גם בימי הקיץ הלוהטים, שבהם הטמפרטורה מזנקת להרבה מעל 40 מעלות צלזיוס. היחידים שמאחרים לו חברה, הם חתולי הרחוב שהפכו את הגן שלו לביתם, מאז שפפינו החל להאכיל אותם. הם מתרוצצים סביבו ומתחככים ברגליו, כשהוא עסוק בגילוף הקישוטים שלו. פפינו מתכנן להפוך את מבנה האבן הקטן בחוץ, לקפלה. “להיות פסל זו מתנה מאלוהים. לכן אני רוצה לכבד אותו עם הביתן הזה”, הוא מסביר.

Photography by Andrea Venturini