הקבוצה האתנית הזו מונה כיום כ-82 מיליון נפשות, הפרוסות על פני בנין, קמרון, חוף השנהב, צ’אד, סודן, רפובליקת קונגו, טוגו, גאנה, אריתריאה, גינאה המשוונית, גבון, סנגל וגמביה. בעברם, הם עסקו בדיג וציד, חקלאות, כריית מלח ונפחות והתגוררו בכפרים קטנים ובעיירות, שבהן היו מגדלים יבולים, מגדלים בעלי חיים ובקר ועוסקים במסחר ברחבי אפריקה.

למרות שהאדריכלות האפריקאית ספגה השפעות קולוניאליות וטרנדים מודרניים מתקופתנו, סגנון הבניה המסורתי של ההאוסה נותר חי, נפוץ והמשפיע ביבשת. עובדה מופלאה, אם ניצא מנקודת הנחה שההשורשים נעוצים במצרים הקדומה והם ממשיכים להיות רלוונטיים גם כיום.
האוסאלנד Hausaland, היא ברמה ההיסטורית, אוסף של מדינות שנוסדו על ידי אנשי האוסה, הממוקמת בין נהר הניגר ואגם צ’אד, מתהדרת באינספור צורות בנייה יצירתיות, גדושה במוטיבים צבעוניים, עיטורים ושימושים חדשניים בחלל הפנים. בנייני האוסה מאופיינים בקמרונות, קשתות ובמזחים, קירות מעוטרים להפליא במוטיבים אמנותיים.

במשך אלפי שנים, החומרים העיקריים המשמשים בבנייה אפריקאית מסורתית היו אדמה, אבן וקש, אשר נוצלו במיומנות, בהתאמה ובשילוב. אף על פי שנותרו מעט מבני אדמה מקוריים, מלבד מספר מונומנטים, מקדשים ומסגדים שנשמרו בקפידה, שיטת בנייה זו ממשיכה להיות מנהג תרבותי מתמשך בקרב קהילות כפריות ברחבי היבשת.
העיטורים האדריכליים שעוטפים את מבני האוסה, מבוצעים על ידי חרטים ובונים מוכשרים ומסורתיים, מיומנים מאוד בעבודת יד ויכולים לצייר צורות ביד חופשית ישירות על פני הקירות, לפני שהם מגלפים אותם על פניהם. המורכבות של עיטורי החזית, מעידים על העושר והמעמד החברתי של בעל הנכס. מרכיב ומאפיין מרכזי וקלאסי נוסף בארכיטקטורת האוסה הם הפסגות, או Zankwaye, בצורות וגדלים שונים, המעניקים למבנים את צורתם האופיינית, למשל קרניים של שור. Zankwaye היו במקור חיזוקים אנכיים סביב דופן המעקה של הגג, מה שסיפק לבונים דרך נוחה לטפס על הגג במהלך בנייה או תיקונים.

בית מגורים האוסה מסורתי פרוס לשלושה חלקים, עם ליבה פנימית כאזור הפרטי, ליבה מרכזית וליבה חיצונית, הנחשבת לציבורית ופתוחה למבקרים. במרכז המתחם חצר פתוחה, בה מבלה המשפחה את רוב ימיה בפעילויות ביתיות שונות וכן בטקסים. הליבה הפנימית מתחברת גם לחלל בחצר האחורית, המחזיקה בעלי חיים ולנהל את פינוי הפסולת הביתית.