הורים ושלושה ילדים בגיל העשרה, הזמינו עבודת תכנון בית על מגרש, אשר בדרך המקרה, עליו עמד בעבר ביתם של סבו וסבתו ז”ל, של אותו אדריכל. את עבודת התכנון המחודשת, עשה האדריכל, תוך שמלווים אותו זיכרונות ילדות נעימים.
בעבר על המגרש בן 1000 מ”ר ניצב בית בודד. עם השנים, חולק המגרש לשניים ובחלקו העורפי נוסף בית. הבית המתוכנן נבנה בחלקו הקדמי של המגרש הגובל ברחוב, וגודלו 450 מ”ר.
לאדריכל הייתה הבנה כי האוריינטציה המועדפת להעמדת הבית, תהיה גם כלפי הרחוב ממזרח וכלפי שביל הולכי הרגל מצפון. כיוונים אלו אפשרו את המבטים הפתוחים והפרטיים ביותר מתוך הבית החוצה. הצורה שבחר להשתמש בה כקונטור, הייתה צורת האות “L”, כאשר בצידה הפנימי, לצפון ומזרח, היא פתוחה למרפסת ולגינה. בצידה החיצוני, האגפים יפנו כלפי שביל הכניסה הדרומי, באופן סגור כדי לשמור על פרטיות ואל החצר העורפית, המערבית, נשקף חלון גדול המאפשר מבט אל שורת עצים בתווך שבין הבית והבית העורפי.
קומת הקרקע תוכננה כחלל פתוח ורק המשרד, הממוקם בפינת הבית הקרובה לכניסה, מהווה חדר סגור. בקומה העליונה מוקמו 4 חדרי השינה. חדר השינה של ההורים מוקם בחזית וחדרי השינה של הילדים מוקמו בעורף, זאת כדי ליצור הפרדה.
בקומת הקרקע נעשה שימוש בפתחי זכוכית נרחבים כלפי החצרות הקדמית והעורפית, ובקיר בטון חשוף כלפי משטח החניה הקדמי ושביל הכניסה. כדי “לשבור” את המאסיביות השימוש בעמודים היה מינימלי. 6 עמודי H מפלדה, המנותקים מקירות המעטפת, נושאים את הקומה העליונה ומעניקים לה מראה מרחף. כדי לחזק את מראה הריחוף נעשה שימוש בזכוכיות המנתקת את קירות הבטון מתחתית הקומה העליונה. מתוך הבית נשמר מבט היקפי החוצה אל החצר, ואל השמיים מעל לקירות הבטון. בקומה העליונה נבחר טיח בהיר על מנת להעניק לה מראה קליל. חלונות הקומה העליונה נעשו כסרט היקפי העוטף את הקומה ופותח מבט פנורמי אל צמרות העצים. במקום שאין חלון, נעשה שימוש בחיפוי פח הצבוע כצבע החלונות.
הגינה עוצבה “בלתי מסודרת” ופראית, בניגוד לקווי הבית ישרי הזווית. שביל הכניסה עשוי ממשטחי בטון כאשר ביניהם צמחיה משתרעת. לאורך השביל נעשה שימוש בצמחיה המרככת את מראה קירות הבטון.
בבית, למרות שטחי החלונות הנרחבים שלו, נשמרת תחושה פרטית אינטימית.
במבט מהרחוב הבית נראה אלגנטי ופשוט בצורתו באופן המחזק את הרעיונות האדריכליים שלו וזאת מבלי להעמיס על הסביבה.
